‍‍01.18.2016 // ח׳ שבט תשע״ו

פרשת בא: לכבודו של הלוח העברי

 

בפרשת השבוע שלנו מתחיל הקב"ה לדבר עם ישראל בשפה הלכתית. אם עד כה הבטיח הקב"ה לעם ישראל שיפקוד אותם ויציל אותם מתחת סבלות מצרים ויביא אותם אל הארץ המבוטחת, הרי שבפרשה שלנו, רגע לפני שהעם יוצא ממצרים סוף סוף, בוחר הקב"ה לתת לנו את המצווה הראשונה. אם ננסה לרגע לעצור כאן ולדמיין מה היינו אנחנו בורחים כמצווה הראשונה לשיח ההלכתי שבין הקב"ה אלינו, אולי היינו עונים: המצווה להאמין, המצווה לאהוב את הקב"ה, המצווה לאהוב את הזולת או דברים מעין אלה. והנה הבחירה של הקב"ה מגולמת בפסוק: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה". מה מתחבא מאחורי הפסוק הזה?

הרמב"ן בפירושו לתורה מגדיר כאן ציווי הלכתי הרחב ממצוות קידוש החודש המוטלת על הסנהדרין וקובע שפסוק זה מצווה על כל אחד מאתנו למנות את חודשיו ליציאת מצרים, או בלשון אחרת להשתמש בלוח השנה העברי (הגם שהלוח שלנו מונה את חודשיו לתשרי). בפוסקים המאוחרים יש שהגדילו לעשות (כמו המהר"ם שיק, תלמידו של החתם סופר) וראו בשימוש בלוח השנה הלועזי איסור תורה הנובע מהפסוק "וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ" שהרי חלק משמות החודשים הלועזיים נושאים בחובם שמות של אלים (ובשקט נעיר שגם חלק משמות החודשים העבריים שלנו שעל פי חז"ל העלו גולי בבל איתם קשורים לאלים שונים). הלכה למעשה גדולי הפוסקים היום דנו והתירו את השימוש בלוח השנה הלועזי (הציץ אליעזר פוסק שבכל זאת אין להשתמש בשמות החודשים עצמם אלא רק להזכיר את המספר שלהם: הראשון, השני וכדומה.. ורב עובדיה יוסף חלק עליו וכתב שדווקא השימוש בספרים גרוע יותר שכן התורה מצווה עלינו: "ראשון הוא לכם" לגבי חודש ניסן)

 

ואחרי הדיון ההלכתי, אם נשוב אל הבחירה של הקב"ה לפתוח כך את מערכת היחסים שלו עם עם ישראל, נדמה שנבין שיש בבחירה זו אמירה עמוקה הקובעת שכדי ליצור עם, כדי ליצור אטמוספירה חדשה – צריך מערכת של זמן חדשה. (ובהנגדה כך הראתה ההיסטוריה של עם ישראל במהלך הדורות: כאשר רצה ירבעם לפלג את הממלכה בספר מלכים הוא בדה חודש מליבו ויצר למעשה שני לוחות שנה, רבן גמליאל מתעקש במשנה שרבי יהושע יקבל את מרותו בעניין קידוש החודש לא כי לא קיבל מחלוקות בהלכה אלא הבין שבנקודה זו לא יכולה להיות מחלוקת כדי לא ליצור שני לוחות שנה, ובתקופת הגאונים כאשר נחלקו בבל וארץ ישראל בשאלת קביעת החודש ובמשך שנתיים חיו לוח שנה נפרד עד שנצחה בבל).

ברמה ההלכתית נדמה שנוכל למצוא פתרונות לשימוש השכיח של כולנו בלוח השנה הלועזי, ובאמת יש בבחירה שלנו להיות חלק מהעולם המודרני ובתוכו לכונן את עבודת ה' שלנו – משהו שכמעט מכריח אותנו לא להיות אדישים לתאריך הלועזי. אך נראה לי שכדאי לחשוב מה המחירים העמוקים שאנחנו משלמים על הבחירה הזו. לוח השנה העברי מכיל בתוכו מערכת שלמה של מועדים וחגים שכאשר אנחנו חיים על פי הלוח הלועזי נוחתת ומתרגשת עלינו כמו בהפתעה. אנחנו ב1 לינואר ומגלים במקרה שמחר חל ראש חודש שבט. אנחנו בעשרים ושבע בנובמבר ואז מגלים שמחר יחול חנוכה וכן הלאה.. השימוש בלוח שנה עברי הופך את המועדים להיות משהו שאיננו חיצוני ומגיע בהפתעה אל תוך החיים שלנו אלא משהו שאנחנו מחכים ומתכוננים לו כי אחרי כ"ט בטבת בהגדרה מגיע ר"ח שבט ובכ' בכסלו אנחנו כבר יודעים בהכרה פנימית שעוד חמישה ימים יגיע חנוכה.

 

אני מזמינה אותנו השבת להיזכר בציווי "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה", להרהר קצת במחירים שאנחנו משלמים על שכיחות של הלוח העברי, ולראות איפה בתוך החיים העמוסים והמודרניים שלנו אנחנו יכולים לעשות שימוש מכובד ומחבר יותר לתאריך העברי.

 

שבת שלום וחודש טוב,

חנה