‍‍01.25.2016 // ט״ו שבט תשע״ו

 

פרשת בשלח: שלושה ימים

 

פרשת השבוע שלנו מתארת את צעדיו הראשונים של עם ישראל בחיי החופש והשחרור מן השעבוד לאחר יציאתם ממצרים. אם נשוב לרגע למעמד הסנה ונבקש להיזכר בבקשה שהעלו משה ואהרון לפני פרעה כבד הלב, תעלה בליבנו שאלה מסוימת. במעמד הסנה מגלה הקב"ה למשה שתכלית היציאה ממצרים היא: "אֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" אך בבואו לפני פרעה מצווה משה לבקש את הבקשה הבאה: "וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו ה' אֱלֹקי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹקֵינוּ". הפער והסתירה העולים מתוך דברי ה' צועקים לעיניים והטרידו גם חלק מן הראשונים. ראב"ע בפירושו הארוך לתורה עונה שהבקשה לפרעה איננה מכילה התחייבות שיחזרו לאחר שלושה ימים ולכן אין פער אמיתי בין הבקשה לתכלית היציאה. שד"ל תירץ קושיה זו באמירה שבמשא ומתן עם עיקש יש צורך להתפתל ולהתחכם. האברבנאל ביקש להסביר שהבקשה המועטה היתה מעין ניסיון לפרעה ובחינה האם לחופשה מועטת מוכן הוא לשחרר את עם העבדים שלו, כאשר התוצאה הוכיחה שליבו של פרעה כבד והוא מאן לשלח העם לזמן קצר או ארוך.

 

אני מבקשת לאור פרשת השבוע שלנו להציע קריאה נוספת באופי הבקשה שמלווה את דברי משה לאורך כל פרשות שמות, וארא ובא המגדירה את היציאה ממצרים כיציאה לשלושה ימים במדבר לחוג ולזבוח לקב"ה. בפרשה שלנו אנחנו מוצאים שוב, והפעם בהקשר אחר, את הביטוי: שלושה ימים במדבר. מיד לאחר קריעת ים סוף, טביעת המצרים בים והשירה הגדולה שנאמרה שם, מתארת התורה: "וַיַּסַּע משֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר". על פניו נראה שבפסוק זה מתקיימים דברי הקב"ה: עם ישראל יוצא ממצרים והולך שלושה ימים במדבר. על פי הדיבור האלוקי אמורה להתרחש בסיומם של שלושה ימים אלה מעמד של זבח לאלוקים, אלא שכל מי שקורא את המשך הפסוק מגלה ששלושת הימים במדבר מסתיימים באירוע חגיגי קצת פחות: "ולֹא מָצְאוּ מָיִם. וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה". זבח לקב"ה במובנו הרגיל אמנם לא מתרחש במרה, אך מפגש ראשוני עוצמתי של עם ישראל עם הקב"ה דווקא מתרחש (לראשונה לאחר כל מכות מצרים וקריעת הים שגם אם אחת מהמטרות שלהם היתה עבור בני ישראל, המושא הבסיסי שלהם היה העם המצרי שנענש סבל מהמכות וטבע בים, כדי לאפשר את היציאה שמתחילה באופן אמיתי במרה).

 

המפגש הראשוני של העם עם מצרים, זה המכונה אולי בראשית הספר "זבח לאלוקים", מתרחש בצורה של "וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם" ובהמשך: "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ". ואולי זהו הלימוד של הפרשייה הזו שאליה מכוונת התורה עוד ממעמד הסנה: המפגש של האדם עם האלוקים, אותו זבח, איננו חגיגה במובן הפשוט של המילה: מפגש של אדם עם ה' תובע בראשיתו מרות: הן במובן של המים המרים המבטאים את הקושי וההתמודדות והן במובן של קבלת מרות וסמכות המתבטאת בחוק ובמשפט שנותן הקב"ה לעם כבר במרה. סופם של הימים המרים מסתיימים הן בהמתקת המים והן בהבטחה המתוקה: "וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ" המבטאת אף היא שדווקא כאן בסיפור במרה יוצא עם ישראל לחופשי ממצרים ומתחיל את הקשר האינטימי שלו עם הקב"ה.

 

אם נכונים דברינו ושלושת הימים במדבר המובילים אל מרה הם שלושת הימים במדבר שעליהם דיבר הקב"ה עוד בסנה, הרי שציון זמן זה מבקש למעשה לתת לנו, הקוראים, דגש מיוחד על פרשיית מרה והבנה מחודשת של מהו זבח לאלוקים ומהו הקשר בין אלוקי ישראל לאדם.

 

 

חנה