‍‍01.21.2015 // א׳ שבט תשע״ה

בפרשת השבוע ממשיכים האירועים במצרים להתרחש ולהתקדם. משה ואהרון שה' מינה אותם למנהיגים, מתמודדים הפעם מול פרעה באופן ישיר. במהלך הפרשה יוכו פרעה ועמו בשבע מכות מתוך עשרת המכות הידועות ועדיין ליבו של פרעה יהיה חזק והוא לא ייתן לבנ"י לצאת מארצו.
בפרשה משתתפים כל "השחקנים" הראשיים המוכרים לנו: ה' המוביל את המהלכים, פרעה (שרגיל להיות שליט יחיד כל יכול ללא שום הפרעה מאחרים) המתמודד בדרכו ומגיב, משה ואהרון עושי דבר ה', החרטומים המגוננים על פרעה בדרכי הקסם שלהם, ורק שחקן אחד חשוב מאין כמותו חסר: עם ישראל. היכן עם ישראל בכל האירועים הללו? מדוע הוא לא מוזכר בשום צורה? לא כתוב אפילו מה היו התחושות בעם, אם התעוררו בו תקוות, אם כעס על המשך התערבות משה ואהרון כמו בסוף הפרשה הקודמת, אם שינה גישה, מה עבר על העם? ובנוסף, ניתן לשאול, אם עם ישראל במצב כה קשה מדוע ה' לא פונה אל העם ומרגיע אותו? ה' פונה אך ורק אל משה ואהרון ומספר להם את כל העתיד העומד להתרחש וממש מכין אותם לבאות. הוא מרגיע את משה ואהרון דרך ארבע (או חמש, תלוי את מה סופרים) לשונות הגאולה, ואת כל הדיבור הוא מפנה אליהם אך לא אל העם. מדוע? אמנם ה' כמעט אף פעם לא פונה ישירות לעם, רק במעמד הר סיני התגלה ה' ודיבר אל כולם (וגם זה היה קשה מנשוא לעם) וכן ה' מתגלה דרך ניסים גדולים שהוא מחולל. אולם ברגע הזה, בו עם ישראל כורע תחת נטל העבודה הקשה, ובו העם בקושי מאמין למשה ולא ברור לבנ"י מי בכלל אלוקיו – אולי זה הרגע שבו ה' כן צריך לדבר אל בנ"י ולעודד אותם! לומר להם אל תדאגו – אני כאן ואני אציל אתכם!
ניתן לענות על כך במספר תשובות. תשובה ראשונה היא כי העם היה במצב של קושי פיזי נוראי של "קוצר רוח" מרוב עבודה קשה. זה רגע שלא ניתן לשמוע בו דבר. שהאדם נמצא כה עמוק בתוך הסבל שהוא לא מסוגל לצאת ממנו ולשמוע בכלל על אפשרויות אחרות.
אך ייתכן שיש כאן משהו אחר. ה' בכוונה פונה אל המנהיגים ו"משקיע את כל האנרגיה" בהם. כאשר המנהיגים בטוחים בעצמם הם יצליחו להוביל את העם. אם מנהיגים לא מספיק בטוחים בדרכם, לא מספיק מאמינים בצדקת מעשיהם, לא מספיק בהירים בעמדותיהם – הם לא יוכלו לסחוף את העם אחריהם. המנהיגים צריכים שהאמת שלהם תהיה בטוחה עבורם ואז תהיה מורגשת גם כלפי חוץ. כמובן שחשוב שיהיו למנהיג תכונות כמו כריזמה ונוכחות מרשימה, אך אלה לא יספיקו אם אין בו אמת ואמונה בצדקת דרכו ואם הוא "מזייף". לכן ה' משכנע אותם, מסביר להם, מוכיח להם, מבטיח להם – כי הם צריכים להיות בטוחים ולהעביר אחר כך לעם את הביטחון הזה. הזוג משה כבד הפה ואהרון, בני 80 ו 83, מתוך ביטחונם בה' יצליחו להוביל אחריהם עם שלם.
אנחנו נכנסות עכשיו לתקופה של בחירות. הרבה מאד אנשים עומדים בראש מפלגות, ומתעתדים להנהיג אותן ואת המדינה שלנו. הבוחרים אמורים לנסות ולראות למי הדרך ברורה, מי יודע להסביר את אמונותיו, מי מבין את המטרות שלו עצמו וכו'. התקווה שלנו היא כי מנהיגינו כולם יגיעו למקום של אמת ושל בטחון בצדקת דרכם וכך גם אנו נבטח בהם.

 

ועניין נוסף ועכשווי הקשור בהנהגה:
לפני כשבוע אירעו בצרפת כמה וכמה אירועים קשים של טרור ואנטישמיות. בפריז ובעוד מקומות בצרפת התכנסו מעל שלושה מיליון אנשים כדי להביע הזדהות עם הקרבנות ולהביע מחאה נגד המצב הקיים כרגע שם, ובראש כל הצועדים צעדה שורה של מנהיגים מכל העולם. ראשי ממשלה ונשיאים שילבו ידיהם וצעדו כשהם מובילים אחריהם את כל הרבבות הללו. המראה הזה היה מאד חזק ומעורר תקווה, אולי כל המנהיגים ביחד יצליחו למנוע את המשך הדרדרות המצב ואירועי הטרור. כולנו מקווים שמנהיגים אלה יאמינו בשליחותם, יהיו בטוחים בדרכם, יובילו את מדינותיהם בדרך נכונה וכך הנהגתם תהיה חזקה ותהיה גם חזית מול הרוע המבקש לתפוס יותר ויותר מקום.
שבת שלום, רחל