‍‍04.20.2017 // כ״ד ניסן תשע״ז

לקהילת פלך,

אנו מאחלים לכולכם חג פסח כשר ושמח. ההכנה לקראת ליל הסדר שחיברה חנה, מוקדשת לע״נ של אלחי טהרלב הי״ד.

 

בית ספר פלך משתתף באבלה הכבד של משפחת טהרלב על הירצחו של אלחי טהרלב, בנו של הרב אוהד, ראש מדרשת לינדנבאום. רבות מבוגרות בית הספר ממשיכות את דרכן החנוכית במדרשה, וכמה מנשות הצוות לימדו ומלמדות ועובדות עם הרב אוהד. הרב אוהד ופועלו יקרים לנו ואנו משתתפים באבלה הכבד של המשפחה.

כִּי נִחַם יְהוָה צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיה

 

 

חג הפסח המתקרב ובא מביא עימו עומס ולחץ לנקות את הבית מהחמץ ומכל מיני שאריות שנערמו בו במהלך השנה האחרונה. הרבה פעמים אנחנו מגיעים מותשים ועייפים לליל הסדר ומקווים שהלילה עצמו יפתח בנו תובנות ועולמות. לפעמים הקסם הזה אכן מתרחש, אבל לרוב הכלל של "יגעת ומצאת – תאמין" מוכיח את עצמו יותר, והאפשרות של הלילה הזה להפוך למשמעותית קשורה להכנה וחשיבה שאנחנו עושים קודם לכן: עם עצמנו ועם מי שעומד להיות שותף לליל הסדר אצלנו. ליל הסדר יכול להיות לילה סתמי, הוא יכול להיות לילה של אוסף של "וורטים" ודברי תורה אבל הוא גם יכול להיות לילה של דיבור ומחשבה עמוקה על הברית והקשר שיש לקב"ה איתנו, על שאלת החירות והעבדות בחיים שלנו ועוד.

 

אני מצרפת אוסף של התחלת מחשבות ורעיונות לנושאי עומק העולים מתוך האופן בו בחרו חז"ל לבנות את ליל הסדר ואת ההגדה ומציעה לבחור משהו מהם ולחשוב לפני ואולי גם בתוך הסדר עליהם:

 

1 .השאלה היא מוטיב שמלווה את הסדר כולו: הילדים שואלים, המבוגרים עושים שינויים בסדר על מנת לעורר לשאלה, חז"ל אומרים שאפילו אדם יושב עם עצמו בסדר הוא צריך לשאול ולא רק לענות ולספר. מה הכוח שיש בשאלה? מה ההבדל בין סיפור שמגיע כתשובה לשאלה ובין סיפור שמגיע מעצמו? מה המקום שאנחנו נותנים לשאלות בתוך העולם הדתי שלנו?

 

2 .מתחיל בגנות ומסיים בשבח: חז"ל הגדירו במשנה שמבנה סיפור ההגדה צריך להיות מסיפור הגנות אל סיפור השבח. האמוראים נחלקו בגמרא מהי הגנות: מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו או עבדים היינו לפרעה במצרים. מה תורם סיפור הגנות להבנת השבח? מה ההבדל בין שתי השיטות בגמרא לשאלה מהי הגנות שאותה יש לספר? למה לכל שבח תמיד קודמת גנות בסדר העולם?

 

3 .הורים וילדים: ההגדה היא פיתוח של מצוות "והגדת לבנך", כלומר הפסוקים מגדירים שבלילה זה יש חיבור ומעשה של העברת המוסרת מאבא ואמא לבן ובת. מה המשמעות העמוקה לכך שמסורת עוברת בתא המשפחתי דווקא? מה המקום של מסורת והעברת תורה מהורים לילדים בעולם שלנו בו לילד יש מקורות מידע רבים שאינם דווקא ההורים? מה המקום של חידוש ושינוי של ילד מהעולם והמסורת שהוא מקבל מהוריו? כיצד אנחנו מתייחסים לארבעת הדמויות שאנחנו יכולים למצוא בילדים שלנו (חכם, רשע, תם ושינו יודע לשאול)?

 

4 .כורך מצה ומרור: בהגדה מסופר שהלל היה נוהג לכרוך את המצה והמרור יחד ולאוכלם עם הפסח. בגמרא מובא שחכמים היו חלוקים על הלל וסברו שאסור (ולפירוש התוס' שם לא הכרחי) לכרוך את המצה והמרור יחד. מה מבטאת המצה? מה מבטא המרור ומה מבטא הפסח בחיים שלנו? האם אנחנו רוצים לכרוך את המרור עם המצה בחיים שלנו או דווקא להשאיר אותם נפרדים? באיזה סיטואציות אפשרי ונכון לכרוך אותם?

 

5 .פרספקטיבה: מעניין לראות שאת מצוות סיפור יציאת מצרים בוחרים חז"ל להסדיר דווקא דרך הסיפור המתואר בספר דברים ולא דרך ספר שמות שמתאר את ההתרחשות "און ליין". מה יש בפרספקטיבה שהיא נאמנת או מוסיפה יותר לסיפור? מה לוקחת הפרספקטיבה מהסיפור והאם נכון להשלים אותה באופנים אחרים? כיצד היינו אנחנו בוחרים לספר את סיפור יציאת מצרים?

 

6 .חייב אדם לראות את עצמו: המשנה מורה לאדם שמצוות ההגדה צריכה לקבל מוחשיות וליצור באדם את החוויה כאילו הוא כרגע יוצא ממצרים, מעבדות לחירות. הגמרא מספרת על אמורא שהיה עושה תחפושת והצגה בליל הסדר בשביל לחוות ולהרגיש את עניין יציאת מצרים. מה היחס בין הבנה שכלית מופשטת להבנת הלב החוויתית? מה המקום שאנחנו נותנים בחיים להבנת הלב? האם היא שייכת רק לילדים או גם למבוגרים? מה היציאה לחירות שלנו וכיצד נוכל להרגיש אותה יותר בחיינו?

 

בתפילה שיתחדש חג שמח מלא משמעות ושמחה,

 

חנה