‍‍06.04.2018 // כ״א סיון תשע״ח

 

פרשת בהעלותך: בין בשר לרוח

 

חז"ל בגמרא במסכת שבת טוענים שספר במדבר מתחלק לשלושה חומשים המצויים כולם בפרשת השבוע שלנו: חלק ראשון עד פרק י' העוסק בהליכה של עם ישראל לקראת הארץ חלק שני המכיל את פסוקי נסיעת והנחת הארון וחלק שלישי המתחיל בפרק י"א ועוסק בחטאי עם ישראל השונים המעכבים את העם עוד ארבעים שנה במדבר. קריאה זו מרמזת לנו שהשינויים הדרמטיים בתכנון הנסיעה שיוגדרו במדויק רק בפרשת השבוע הבאה דרך חטא המרגלים, מתחילים למעשה כבר בפרשה שלנו בחטא המכונה: "קברות התאווה".

 

אחד השינויים הבולטים שמתרחשים בחטא זה קשור לתגובתו של משה רבנו לחטא העם: עד כאן היינו מורגלים שכאשר עם ישראל חוטא, הקב"ה כועס ומשה נחלץ לעזרת העם ומבקש רחמים ומחילה בטענות שונות ומגוונות. והנה בפרשה שלנו אנחנו נפגשים בהרמת ידיים של משה שבתגובה לכעסו של הקב"ה מוסיף שמן למדורה ואומר: "למה הרעת לעבדך.. מאין לי בשר… לא אוכל אנכי לבדי". השינוי הבולט ביותר מגיע בסיום דברי משה כאשר הוא מבקש מהקב"ה להרוג אותו אם מצב העם יישאר על כנו. בקשה זו מהדהדת לבקשתו של משה לאחר חטא העגל שהקב"ה ימחה אותו מספרו, אך שם הבקשה היתה קשורה לרצון של הקב"ה להשמיד את העם..

 

בניסיון להבין מה גרם לשינוי הגדול אצל משה ואולי לשינוי בכל החצי השני של ספר במדבר, אני מבקשת להציע לעקוב אחר המילים המנחות שמופיעות בהמשך הפרשיה:

 

המענה הראשון שנותן הקב"ה לסיטואציה שנוצרה מבקשת העם הוא נתינת שליו לעם (אגב: השליו למעשה כבר ניתן לעם יחד עם המן כפי שמתארת התורה בספר שמות ומעניין לחשוב על היחס בין שני הפרקים הללו: שמות ט"ז ובמדבר י"א). חלק זה של הפרשה מתואר כך: "והאספסף אשר בקרבו.. ויאמרו מי יאכלנו בשר.. ויאמר משה אל ה'.. מאין לי בשר.. כי יבכו עלי לאמר תנה לנו בשר ונאכלה.. התקדשו למחר ואכלתם בשר כי בכיתם באזני ה' לאמר מי יאכלנו בשר כי טוב לנו במצרים ונתן ה' לכם בשר ואכלתם.. ואתה אמרת בשר אתן להם"

 

המענה השני שנותן הקב"ה לסיטואציה שנוצרה מבקשת העם הוא נתינת עזר למשה בדמות שבעים הזקנים. חלק זה של הפרשה מתואר כך: "אספה לי שבעים איש.. ואצלתי מן הרוח.. וירד ה' בענן וידבר אליו ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו.. ותנח עליהם הרוח.. מי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם"

 

נראה לי שאת המתח שגורם לתגובתו האחרת של משה, מספרת לנו הפרשה ע"י העימות בין שתי המילים המנחות שבפרשיה: ציור אחד מתאר לנו עם המצוי במחנה וכל תאוותו היא בשר, כאשר הבשר יורד מתארת לנו התורה את פעולת העם: "ויאספו את השלו". ציור שני מתאר לנו שבעים זקנים המצויים המחוץ למחנה ורצונם הוא רוח, כאשר הרוח יורת מתארת לנו התורה את פעולת משה: "ויאסוף שבעים איש מזקני העם". אסיפה מול אסיפה, רוח מול בשר, מחוץ למחנה מול המחנה עצמו. (בתוך קריאה זו נראה שלפסוק האחרון בו מוזכרת הרוח יש נימה צינית משהו, כאשר התורה מתנסחת: "ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים מן הים" – רוח שיוצאת מאת ה' אך כאשר היא מתקרבת למחנה מסתבר שהיא נושאת איתה בשר..)

 

חטא של עבודה זרה, חטא של ניסוי הקב"ה, חטא של בקשת צרכים פיזיים – עם כל אלו יכול משה להתמודד, אך חטא של תאווה, של בקשת בשר תוך התעלמות מהרוח: זוהי נקודת השבר של מנהיגותו של משה. נקודת שבר שמהווה פתח לכל החצי השני של ספר במדבר, להחלפת ההנהגה ולעיכוב ארבעים שנה במדבר.

 

בפריזמה זו מובנת עוד יותר תגובתו של משה ל"חטא אלדד ומידד". אלדד ומידד מבקשים לפרוץ את הדיכוטומיה ולהביא את רוח ה' אל תוך המחנה: הם לא יוצאים עם שבעים הזקנים אלא נשארים במחנה ומתנבאים. יהושע נבהל ומחפש לכלוא את השניים, אך משה מגיב בשמחה ואומר: "מי יתן כל עם ה' נביאים" כלומר: הלוואי ובקשתו של כל העם תהיה בקשה לרוח ולא לבשר. הלוואי ורוח ה' תוכל לנוח גם תוך המחנה ולא רק מתוך יציאה מהמחנה החוצה.

 

שבת שלום

חנה