‍‍05.07.2018 // כ״ב אייר תשע״ח

 

פרשת בהר

 

השבוע נקרא את פרשת בהר העוסקת בעיקר בענייני השמיטה והיובל. בין הציויים ישנם מספר פסוקים המדברים על אדם שנקלע לצרות כלכליות: "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו…אל תקח מאתו נשך …אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" (פרק כ"ה פס' ל"ד- ל"ח). הפסוקים מתארים כיצד אין להתנהג עם אותו אדם, אסור לקחת ממנו נשך וריבית, ומסבירים כיצד יש להתנהג אתו, "וחי אחיך עמך".

 

יש כאן תיאור מאד ציורי של אדם הנקלע לצרה. האדם נדרש להושיט את ידו לזה שנופל ולהחזיק בו כדי לא לתת לא ליפול. כמובן שמדובר בנפילה כלכלית ולא פיזית ומדובר בהושטת יד מטאפורית מבחינת עזרה כספית ולא באחיזת יד ממשית – אך הדימוי הציורי הזה נבחר לא במקרה. אם נשים לב לזמן המתואר נראה כי לא מדובר באדם שכבר נפל (כי אז היה כתוב "וכי מך אחיך…") אלא על אמצע של תהליך בהתהוות ("וכי ימוך…"), האדם נמצא תוך כדי הנפילה. זה הרגע שבו האדם צריך לעזור לחברו, לפני שהוא נופל סופית. אחרי שאדם נופל מאד קשה להרימו אך אם מזהים כי יש תהליך של הדרדרות – זהו שלב הרבה יותר קל להתאוששות.

 

התורה דורשת מאתנו לזהות את תהליך ההדרדרות ולעזור במהלכו. מאד קשה לזהות מצב שהוא תוך כדי התרחשות, הרבה יותר קל לזהות מצב שכבר התרחש, ולכן נדרשת מאתנו רגישות רבה.

 

בחיי בנות בגיל של חטיבת ביניים ותיכון בדרך כלל הדרדרות כלכלית היא לא מצב שבו נדרשת עזרה בין חברות, אך יש מקום לעזרה מבחינות אחרות שמשאירות את האחריות לעזרה על כל אחת ואחת. זה יכול להיות כשאנו רואות בת שמבחינה חברתית מדרדרת וסובלת ונדרשת עזרה כדי להוציא אותה ממצב חברתי לא נעים, ייתכן גם מצב שבו חברה מגיעה למצב לימודי בעייתי מסיבות שונות והיא במגמת ירידה וצריך לעזור לה, זה יכול להיות אם רואים חברה שההתנהגות המוסרית שלה מדרדרת ותגרום לה להגיע למקום לא טוב וצריך לעזור לה לצאת מהמקום הזה, יש הרבה מקומות שבהם כל אחת מאתנו יכולה לעזור למישהי שבתהליך של ירידה ונפילה וזקוקה להושטת יד.

 

עוד נקודה למחשבה לגבי סוג העזרה הניתן במצב כזה היא – שאין רווח למי שעוזר, כלומר העזרה היא אך ורק לטובת הנופל. לאדם שעוזר למי שנפל כלכלית אסור לקחת נשך וריבית מנופל כלומר הוא מלווה לו כסף אך אסור לו לקחת תוספת כסף על ההלוואה שהוא נותן לאדם (בדרך כלל כשמלווים לאדם כסף הוא מחזיר את הכסף עם סכום קטן נוסף, זאת כדי שלאנשים ישתלם להלוות לאחרים, כך עושים גם הבנקים). הרווח היחיד שמקבל האדם העוזר הוא הידיעה שהוא עזר ומילא את ציווי ה'. ה' גם מזכיר בסוף ההתיחסות לנושא כי "אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" מדוע ה' מזכיר לנו זאת? כי לכולנו בעצם כח מוגבל, כולנו זקוקים לחסד. ה' הוא זה שגאל אותנו ממצרים כשהיינו עבדים ולכן אנחנו צריכות לדעת להיות חומלות ועוזרות.

 

אולי עוד סיבה לכך שה' מזכיר את הוצאתנו ממצרים היא העבר המשותף של כולנו. ה' מצווה אותנו לעזור ל"אחינו" הנופל, כלומר למישהו שקשור אלינו באופן כמעט משפחתי, הוא חלק מהעם שלנו. ה' מזכיר לנו את המחוייבות שלנו לאחים שלנו בני העם שלנו שכולנו יחד היינו עבדים במצרים וכולנו יחד הוצאנו משם על ידי ה' ולכן יש לנו ערבות הדדית ומחוייבות לעזור.

 

רובנו (תלוי במנהג המשפחתי) סיימנו השבוע בל"ג בעומר את האבלות של ימי ספירת העומר. הימים הללו נקבעו כימי אבל בגלל שמתו תלמידי ר' עקיבא והמסורת שבידינו היא שהתלמידים מתו ממגפה משום "שלא נהגו כבוד זה בזה", והנה באים ציוויים כגון הציווי שהזכרנו ומלמדים אותנו כיצד כן לכבד אחד את השני וכיצד כן לחוש אכפתיות ואחריות.

 

שתהיה שבת של שלום ומנוחה,

 

רחל