‍‍05.26.2014 // כ״ו אייר תשע״ד

השבוע נפתח את חומש במדבר. חומש זה מכונה אצל חז"ל "חומש הפקודים" בגלל שני המפקדים המוזכרים בו. ואכן הפרשה שלנו עצמה נפתחת בציווי למנות את עם ישראל. השאלה שמטרידה את הראשונים היא על שום מה מצווה הקב"ה למנות את העם כאן? רש"י עונה תשובה מלאת חן ומתיקות וכותב: "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה", כלומר האהבה של הקב"ה לעם ישראל מביאה אותו שוב ושוב לרצות ולמנות אותנו, כאדם המונה את מעותיו או משהו אחר שהוא אוהב וסופר. התשובה של רש"י איננה תשובה של פשט (|ואגב היא חלק ממערכת פירושים של רש"י לראשית הספרים שכן כל תחילת ספר נפתח בפירוש של רש"י העוסק באהבתו של הקב"ה לעם ישראל).

 

הרשב"ם, נכדו של רש"י חולק על סבו ומחפש תשובה שעולה יותר מפשט הפסוקים, והוא כותב: "לפי שמעתה צריכים לבוא לארץ ישראל ובני עשרים ראוים לצאת בצבא המלחמה". הרשב"ם מזכיר לנו שלולי חטא המרגלים שעדיין לא התרחש היתה פתיחתו של ספר במדבר רגע אחד קצר לפני מועד הכניסה של עם שיראל לארץ ועל כן מבקש הקב"ה למנות את העם לקראת המלחמות עומדות לפתחו. פרשנות זו מקבלת שתי סייעתות מפשט הפסוקים: שכן כפי שמזכיר הרשב"ם עצמו, גיל הנמנים מוגדר בתורה מגיל עשרים שהוא גיל "יוצא צבא", על כך ניחן להוסיף את העובדה ששבט לוי איננו נמנה עם עם ישראל כולו והרי הוא איננו יוצא למלחמה ואם זו מטרת המניין אין צורך למנות אותו יחד עם העם. ובכ"ז נראה שפירוש הרשב"ם שמבקש להסביר את הפשט לא עומד לגמרי במשימה שכן גם שבט לוי נמנה עוד מעט ושם גיל המניין הוא ,מבן חודש ומעלה" שזה בוודאי לא גיל בעל משמעות כלשהי ליציאה למלחמה.. זאת ועוד, הפרק הבא בפרשת במדבר מספר על סידור המחנה של עם ישראל סביב המשכן במדבר ונראה על פניו שמטרת המניין היא מעין הקדמה לסידור הדגלים, דהיינו: על מנת לידע כיצד לסדר את העם לדגליו ומה גודלו של כל דגל – יש צורך למנות את העם. אולי מכוח שאלות אלו מבקש הרמב"ן להציע פירוש אחר והוא כותב בהקדמתו לחומש במדבר: "והנה ציוה איך תהיה משמרת המשכן וכליו ואיך יחנו מסביב ויעמוק העם מרחוק, והכהנים הניגשים אל ה' איך יתנהגו בו בחנותו ובשאת אותו ומה יעשו במשמרתו, והכל מעלה למקדש וכבוד לו". הרמב,ן רואה במפקד של חומש במדבר המשך לחומשי שמות וויקרא בהם נבנה המשכן ועם והכרהנים צוו על העבודה בו וקובע שכעת כאשר מבקשים לסדר את מחונה ישרארל סביב המשכן, חשוב לתורה למנות את העם לכבוד המקדש, כלומר על מנת להזהיר את העם מהתקרבות מוגזמת למחנה השכינה ועל מנת לחדד להם את המסר שהם יושבים מסביב למחנה, אך רק הכהנים היושבים פנימה סמוך למשכן מותרים להיכנס ולבוא אל משכן ה'.

 

אני מבקשת ללכת בדרכו של הרמב"ן רק הפוך.. נדמה לי שהמסר שמבקש חומש במדבר לחדד לאחר שהמשכן נבנה בחומש שמות ומשפחות הכהונה צוו על העובדה בו בחומש ויקרא – שעם ישראל כולו על כל חלקיו, דגליו ושבטיו צריך לבנות חיים מלאי זיקה, קשה ושייכות למשכן ה'. המניין שמקדים את סידור המחנות מבקש להזכיר שהתמונה השלמה של מחנה ישראל איננה רק משכן ומשפחת כהונה הקשורה בו, אלא שבטים רבים שמקיפים גם הם את המשכן ושייכים אליו גם. מסיבה זו נפתח החומש ביצירת מוסד הנשיאים: מנהיגים חדשים של עם ישראל המגיעים מכל אחד משבטי ישראל. סיפור פדיון הלווים בבכורות שנזכר אצלנו ולא ברורה מהותו (שהרי הבכור נשאר קדוש גם לאחר סיפור היסטורי זו וצריך להיפדות שלושים יום לאחר שנולד). פרשייה זו מבקשת לחדד שהלווים אינם רק השבט המקיף את המשפחה הנבחרת של אהרון ובניו או אולי השבט ממנו מגיע משה איש האלוקים – אלא הלווים הם תמורה לבכורות, דהיינו: המבנה הבסיסי בו רצה הקב"ה לבנות את משכן ה' היה כזה שכל משפחה ומשפחה מכל שבט ושבט שולחת נציג: הבכור שלה, לעבוד במקדש. מבנה כזה יוצר הזמנה ותביעה שהמשכן יהיה מקום בעל משמעות קיומית לכל אחת ממשפחות מחנה ישראל. המודל הזה לא מצליח בגלל חטא העגל ובמקומו נבחרים הלווים, אך ספר במדבר מבקש לחדד שהרעיון והמהות שמבקשים ליצור חיבור וקישור בין המשכן לכל אחד ואחד – נשאר עומד בעינו, ועל כן שוב ושוב מבקשת התורה לחדד שהלווים הינם תמורה והחלפה לבכורות עם ישראל.

 
בשבוע הבא בע"ה אבקש לקרוא גם את פרשת נשא לאור קריאה זו, שיש בה תביעה דתית גדולה להפוך את עבודת ה' ואת מקום שכינת ה' למקום בעל משמעות קיומית חזקה לכולנו.

 
ולבנתיים שבת שלום

 

חנה