‍‍10.27.2016 // כ״ה תשרי תשע״ז

את מי אנחנו מכניסות לסוכה שלנו?

השנה שלנו מתחלקת ל"לפני החגים" ו"אחרי החגים", והנה אנחנו עומדות עכשיו בדיוק בנקודה של "בתוך החגים", תקופה שנעה בין גדולת ראש השנה יום בריאת העולם, לבין יום אימת הדין, יום כיפור, לבין התמלאות בשמחה עמוקה בחג הסוכות.

המצווה לצאת מן הבית לסוכה מעידה על רעיון עמוק, שבו האדם יוצא לזמן מה מן המקום הבטוח, היציב, המגן באופן טוטאלי, למקום שהוא ארעי, שבו מזג האוויר משפיע מאד וכל רוח מורגשת, שבו היציבות היא לא התכונה המרכזית, אז אמור כל אדם לשאול את עצמו: מה גורם לי הערעור הזה, מה דווקא מאפשרת לי ופותחת לי היציאה מהבטחון? אך לא נפתח עניין זה אלא נשאירו כנקודה למחשבה…

ברצוני להזכיר כאן, רגע לפני החג, את המנהג של הזמנת האושפיזין. מנהג זה מוזכר בזוהר והוא קיים באופן דומה בעדות אשכנז, עדות המזרח ובחסידות. "אושפיזין" הם אורחים בארמית, והדמויות הן: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף ודוד, בכל יום יש אורח "ראשי" ואליו מתלווים השאר (יש שוני מסויים בין העדות בסדר הדמויות והימים בהם הם מוזמנים) ולאורחים יש קשר לספירות שבקבלה, שלא נרחיב לגביו. "לפני הסעודה אומרים בארמית: "עולו אושפיזין עלאין קדישין, עולו אבהן עלאין קדישין, למיתב בצלא דהימנותא עילאה", כלומר: "היכנסו אורחים עליונים וקדושים, היכנסו אבותינו העליונים הקדושים, לישב בצל האמונה" (צל האמונה הוא כינוי קבלי לסוכה). ולאחר מכן מזמינים את האורח של אותו היום, ועמו את כל שאר האורחים המתלווים אליו. אפשר לשאול הרבה שאלות לגבי משמעות המנהג, וננסה לפרוש כאן כמה כיווני חשיבה. הזוהר מקביל בין האושפיזין הללו, העליונים, לבין האושפיזין התחתונים שאותם אנו צריכים להזמין, ואלו הם העניים שאין להם מזון רב. אין טעם להזמין את העליונים אם לא מזמינים עמם את הנזקקים באמת. אברהם אבינו, הראשון שבאושפיזין, הוא המארח הכי ידוע ובהכנסת האורחים שלו חשב שמכניס אורחים תחתונים, פשוטים, והתברר שאירח שלושה מלאכים – אורחים עליונים. גם ר' יוסף חיים מבגדד בספרו "בן איש חי" וכן עוד לפניו ר' ישעיה הלוי הורוביץ בספרו "שני לוחות הברית" מדגישים כי בחג הסוכות אמור האדם במקביל להזמנת ו"האכלת" האושפיזין העליוניים גם להזמין עניים לסעוד עמו או אם אין לו מקום בסוכה, עליו לשלוח אל העניים מאכלים. כלומר – חג זה הוא חג של יציאה אל הסוכה, אל הארעי – מצד אחד, אך הוא גם חג של הכנסה – הכנסת אורחים ואירוח שלהם ב"טריטוריה" שלנו. ונקודה נוספת למחשבה: אולי הקשר בין אושפיזין אלה, שהם אבות האומה שלנו, קשורים לסוכות בגלל הנדודים שלהם ותקופות הארעי הלא בטוחות שעברו. אברהם שנצטווה "לך לך" ואף ירד למצרים ולעוד מקומות, יצחק שנדד בשנות הרעב, יעקב שברח שנים רבות מאחיו עשו, יוסף שנמכר לעבד, הפך ליועץ, הושלך לכלא והוצא ממנו, משה ואהרון שצעדו 40 שנה במדבר (משה נדד עוד קודם – מאז היום בו הרג את המצרי), ודוד שנאלץ לברוח משאול ואחר כך מאבשלום. לכל הנודדים הללו מגיעה שלווה ונחת אצלינו כשאנחנו נמצאות ברגע של הנדידה שלנו מביתנו. נודדים מזמינים את הנודדים…ואנו מזמינות אותם לסוכתנו "צל האמונה" כפי שנזכר לעיל. האושפיזין הם אורחים רוחניים ולכן הם מאד נוחים, הם לא תופסים מקום, הם לא אוכלים את האוכל ולא עושים רעש או מדברים יותר מדי… אבל אם נקשיב להם הם יכולים להיות אורחים מאד נוכחים ומאד משמעותיים. הם מביאים עמם את המקום הרוחני של כל אחד ואחד מהם.

אנחנו צריכות לשאול את עצמנו מה מביא עמו אברהם לסוכה שלנו, במה תורם יצחק לאווירה שלנו, מה יעקב אומר לנו, וכן הלאה. ומאחר שאורחים רוחניים נוחים כל כך , אנו יכולות לעשות לנו מנהג ולחשוב ביחד עם בני המשפחה שלנו – את מי עוד היינו רוצות כאורחים וכאורחות בסוכה שלנו? זו הזדמנות מצויינת להזמין דמויות שאיננו יכולות לארחן באופן פיזי אך אנו יכולות להזמין את נוכחותן הרוחנית על ידי ציון שמותיהם ואירוחן. בין אם אלה דמויות שהשפיעו לטובה על העם שלנו, בין אם על העולם, ובין אם על המשפחה הפרטית שלנו, אלה יכולים להיות אנשים שחיים אך אינם נגישים או אנשים שלא חיים עמנו עוד היום אבל קיבלנו מהם הרבה וחשוב לנו לשמר את קיומם בדרך זו. האורחים הללו יכולים להיות האושפיזין והאושפיזות הפרטיים של כל משפחה, ונוכחותם תוסיף עוד נופך ומשמעות לחג.

שיהיה לכולנו חג שמח, חג של יציאה לשם הכנסה, חג של קירבה אלה לאלה.

להתראות אחרי החגים,

רחל