‍‍06.25.2018 // י״ב תמוז תשע״ח

 

פרשת חוקת: מהו חוק?

 

פרשת השבוע שלנו פותחת בביטוי "זאת חקת התורה". בעולם הדתי שלנו מורגל להסביר שהמונח "חוק" בניגוד למונח "משפט" מסמל את המצוות שטעמן נסתר או לא קיים והתנועה הדתית הנדרשת מהאדם היא היכולת לציית ולעשות את המצווה אע"פ שטעמה ועניינה איננו ברור. כך כותב רש"י בראשית הפרשה שלנו: "לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר: מה המצוה הזאת? ומה טעם יש בה? לפיכך כתב בה חקה גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה" ואכן במדרשי חז"ל רבים הפכה הפרה האדומה להיות הסמל והארכיטיפ למצוות שטעמן נסתר.

 

במדרש רבה על פרשת השבוע שלנו אוסף הדרשן ארבע מצוות שהתורה קוראת להן בביטוי "חוק" ונדמה לי שמדרש זה מאיר כיוון אחר ותנועה דתית אחרת שהביטוי הזה מזמין את האדם להיכנס אל תוכה. ברשימה של המדרש נמצאים: איסור עריות של אשת אח, איסור כלאיים, מצוות שעיר לעזאזל ומצוות פרה אדומה. הנקודה המשותפת לארבעת המצוות האלה כפי שמתאר המדרש היא שבכולן יש מעשה שבמרחב מסוים של מקום וזמן הוא מוגדר כאיסור ואילו במרחב של זמן ומקום אחר הוא יכול להתהפך ולהפוך להיות מצווה: כך איסור אשת אח שבמקרה בו האח נפטר ללא ילדים הופך למצוות יבום, כך איסור כלאיים שבבגד הציצית הופך למצווה, כך מצוות שעיר לעזאזל שביום אחר יהיה קרבן חוץ שאסור וגם הוא בעצמו מטהר את ישראל אך מטמא את האיש העיתי שהולך איתו למדבר וכך מצוות פרה אדומה שגם היא בהקשר אחר תהיה מוגדרת כקרבן חוץ שאסור וגם היא מטהרת את האדם והבגדים שמימיה מוזים עליהם אך מטמאת את כל מי שהיה שותף בתהליך הכנתה.

 

חוק במשמעותו במדרש כאן איננו מצוות שטעמן לא ידוע שהרי איסור "אשת אח" לדוגמא איתו פותח המדרש הוא איסור שקל מאד להבין טעמו והוא טאבו ברוב העולם התרבותי האנושי. אז מה הוא החוק אותו מזהה המדרש כאן? נדמה שהחוק הוא ההבנה שהמציאות של העולם שלנו היא מורכבת: היא לעולם לא מכילה בתוכה מרחב פשוט של טובים ורעים – מצווה ועבירה – שחור ולבן. כל מציאות שבהקשר אחד תהיה בקטגוריה של עבירה ושל רע: כמו כלאיים או אשת אח בהקשר אחר תהיה בקטגוריה של מצווה ושל טוב. וכנ"ל הפוך: כל מציאות שבהקשר אחד תהיה בקטגוריה של מצווה וטהרה כמו: שעיר המשתלח ופרה אדומה תהיה בהקשר אחר בקטגוריה של טומאה ואפילו עבירה.

 

במובן הפשוט ההכנסה של החוק הזה לתוך העולם הדתי שלנו מזמינה לאותה תנועה צייתנית ועיוורת שכן בתוך המורכבות זו אין לו לאדם אלא להלך כצייתן עיוור כדי לא ליפול לטוב שהוא בעצם רע ולהיפך. ובכל זאת נדמה לי שבמובן העמוק ההזמנה שמתחבאת בתובנה הזו היא הפוכה לגמרי: ההכרה של המדרש שהמציאות איננה דיכוטומית ושכמעט אין מעשה, אין תופעה, אין התפתחות שלא מכילה בתוכה גם טוב וגם רע – מכריחה את האדם עובד ה' להיות אדם שקול, מתבונן, חושב, בוחר ומכריע ביחס לכל מציאות הנקרית לפניו לאיזו קטגוריה עליו לשייכה ולפעול בהתאם.

 

בדברים אלו אני נפרדת מכם: קהילת בי"ס פלך. אחרי 12 שנים טובות ומבורכות, מצמיחות ומקדמות – אני ממשיכה בדרכי. התחלתי כאן כמורה ומחנכת צעירה ואני יודעת לזהות עד כמה האטמוספירה הזו היתה מגדלת ומפרה עבורי וזו הזדמנות בשבילי גם להודות לכולכם על המפגש היקר והמשמעותי הזה. אני מרגישה שמחה גדולה על שזכיתי להיות בצומת ההיסטורית בה הנהלת ביה"ס בחרה לשים בתפקיד רב בי"ס אשה, צעד שהיה חידוש גדול לפני שמונה שנים וב"ה היום כבר יש לו אדוות בבתי ספר נוספים. אני בטוחה שמי שתבוא אחרי תעשה את עבודתה בצורה נפלאה ותבנה נדבך נוסף בחידוש הזה וביכולת לבנות עולם ודגם של חיים שיש בהם יראת שמיים: דהיינו שיש בהם יראה אבל כזו המתחברת ומותאמת לשמיים גדולים ורחבים. לא יראה דתית שמזמינה שמיים קטנים ולא שמיים גדולים שלא מותירים מקום ליראה.

 

שבת שלום,

חנה