‍‍11.06.2015 // כ״ד חשון תשע״ו

 

פרשת חיי שרה: בין מסורת לחידוש

 

סיפור בחירתה של רבקה נפתח בשבועה שמשביע אברהם את עבדו לא להשיא את בנו לנשות כנען אלא ללכת אל ארצו ואל מולדתו ושמה למצוא אשה ליצחק. שבועה זו מטלטלת את הקורא שהרי רק לפני שבועיים שמענו על הציווי התובע מאברהם ללכת מארצו, ממולדתו ומבית אביו ולהקים את ביתו שלו בארץ ובמרחב אחר, ואם כך עולה וזועקת השאלה: מדוע מבקש אברהם לחפש אשה לבנו דווקא באותו מקום ממנו נצטווה ללכת?

 

על שבועתו של אברהם אנו שומעים שוב בהמשכה של הפרשה, כאשר עבד אברהם מספר ללבן ובתואל על השליחות שקיבל מאדונו. התבוננות בשני המופעים של השבועה בפסוקים מעלה פער, שכידוע מצטרף למסכת של פערים בין האופן בו התורה מתארת את שהתרחש בשליחות העבד לבין האופן בו בוחר עבד אברהם לתאר את ההתרחשות למשפחתה של רבקה. אברהם משביע את העבד: "כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק" ואילו העבד אומר: "אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי". על פער זה כבר עמדו הראשונים על אתר: היו שביקשו למלא את הפער בפרשנות מחודשת של המילה "מולדת" שפירושה "קרבה משפחתית" ואם כך הפער הינו "פער מדומה" הנובע משינוי המילים בלבד והיו שביקשו להסביר את הפער במוטיבציה של עבד אברהם לשכנע את משפחת רבקה ש"מה' יצא הדבר" ושעליהם לשלוח את רבקה איתו. ייתכן להציע שמקורו של הפער הוא בפרשנות העבד לכוונת אדונו: עבד אברהם תהה לעצמו מדוע מבקש אברהם לחפש אשה ליצחק דווקא בארם נהריים ומסקנתו היתה שכנראה רצונו של אברהם הוא שיצחק יתחתן עם משפחתו (כפי שאנחנו מוצאים גם בהמשך ספר בראשית כשרבקה שולחת את יעקב לישא אשה מבנות לבן). אך אם זו היתה רק פרשנות העבד, עדיין נותרת השאלה מה רצה אברהם למצוא בחיפוש אשה דווקא בארץ אותה עזב?

 

אברהם פורץ דרך חדשה בעולם: מפגש חי ונושם בין אדם לאלוקים המתעד לכונן אומה שלמה שתביא בשורה זו לאנושות שבאותה עת היתה עדיין משועבדת לתפיסה האלילית הפרמיטיבית. פריצת דרך חדשה מלווה בשבירת מוסכמות (כפי שמתארים חז"ל במדרש שבירת פסלי תרח) ובחיבור אותנטי של מביא הבשורה לבשורה עצמה. יצחק, שלא כאברהם, היה הראשון שנימול בגיל שמונה ימים, לשון אחר: יצחק נולד אל תוך החידוש שפרץ אברהם. בהמשך ובמסורת יש אמת של יציבות ושל השפעה, אך יש בהן גם סכנה של קיבעון ושל ניתוק בין האדם לאידיאולגיה. ניכור שהופך את את הבשורה החיה והנושמת לפסל מאובן ומת. אני מבקשת להציע שהרצון של אברהם לשמר את האותנטיות ואת הלחלוחית שבחידוש גם בחיי יצחק בנו, מתגלמת בבבקשתו לחפש ליצחק אשה במולדת אותה עזב: רבקה נדרשת לעבור את אותו מסע שעבר אברהם וללכת מארצה וממולדתה ומבית אביה. כשנשאלת רבקה "הֲתֵלְכִי עִם-הָאִישׁ הַזֶּה?" היא עונה: "אֵלֵךְ" בדומה לקריאתו של הקב"ה לאברהם: "לֶךְ-לְךָ" (אגב: הפועל "הלך" מופיע שבע פעמים בהכרעה של רבקה ללכת אחרי העבד). הליכתה של רבקה אחרי העבד היא ההמשך להליכתו של אברהם אחרי צו ה', היא השמירה על האותנטיות שבחידוש ובאמונה. ביתם של יצחק ורבקה מבטא את השילוב העדין בין חידוש לבין מסורת, בין תביעה אותנטית אישית לעבודת אלוקים להקשבה, ענווה ושייכות למסורת עתיקת יומין.

 

העולם הדתי שלנו פעמים רבות נדחף לאחד משני קצוות: להיות "יצחק" במובן בלעדי – המשמר את מעשה אביו ומקדש את המסורת באשר היא, או להיות "רבקה" במובן הבלעדי – המחדש ופורץ דרך לפעמים מתוך ביטול וזלזול בעולם המסורת. השבועה של אברהם מהווה עבורנו שבועה להמשיך ולחפש בחיינו את היסוד המתחדש, ללכת מהקיבעון שהופך את האמת הגדולה ביותר לפסל, אל ארץ החיים בה המפגש בין האדם לקב"ה, בין האדם לאמונות, לאידיאולוגיות ולערכים שלו חוזר להיות מפגש חי ונושם, אך כל זה מתוך ענווה, שייכות וכבוד עמוק לעולם שקדם לנו והוליד אותנו.

 

שבת שלום

חנה