‍‍03.12.2015 // כ״א אדר ב' תשע״ה

פרשת כי תשא

לכבוד השבת הזו, שמתקיימת מיד עם תום חגיגות הפורים, אבקש לעסוק בנושא השמחה.

מאז ראש חודש אדר אנו שרות בחדווה "משנכנס אדר מרבין בשמחה" ולאורך כל החודש אנו מנסות ליצור אווירה ותחושה של שמחה, אולם האם נעצרנו לשאול – מה היא בעצם שמחה? האם יש רק סוג שמחה אחד? אילו סוגים יש? מתי היא נובעת בתוכנו? עד כמה היא קשורה למשהו שקורה לנו מבחוץ? עד כמה היא קשורה למה שקורה לנו בתוכנו? האם אנו יכולות להפוך את עצמנו לשמחות? האם אנו יכולות להשפיע על שמחתם של אחרים? השאלות רבות מאד… ולא נענה על כולן כאן, אך ננסה לגעת מעט בנושא.

מספרת הגמרא במסכת תענית כ"ב ע"א, על רבי ברוקא שהסתובב בשוק ביחד עם אליהו הנביא. אמר לו: האם יש בשוק הזה מישהו שמגיעים לו חיי עולם הבא? אליהו מראה לו שני אנשים ואומר כי אלה השניים זכאים לחיי עולם הבא! שאל אותם רבי ברוקא מה אתם עושים? ענו לו: אנחנו אנשים שמחים ומשמחים את העצובים, או גם כן כשאנו רואים שניים שיש ביניהם קטטה, אנו טורחים ועושים ביניהם שלום.

אנחנו לומדות מסיפור זה כמה דברים: דבר ראשון – יש אנשים שיש בתוכם את תכונת השמחה והם יכולים לתת ממנה לסובבים אותם. עוד אנחנו לומדות כי אותם אנשים מבדחים הם גם אלה שיש להם את היכולת להיות משכיני שלום בין אנשים שרבו, כלומר סביר להניח שהם משתמשים בתכונת הבדחנות שלהם והיא מאפשרת להם להשכין שלום בין אנשים. יש קשר בין שמחה לבין השכנת שלום. הדבר השלישי הנלמד מסיפור זה הוא שכשאין לאדם שמחה פנימית יש דרכים חיצוניות להגיע אליה, למשל להקשיב ולהיות מושפעים מהבדחנים. דבר רביעי הנלמד כאן הוא כי השווי של התכונה הזו – היכולת לשמח אחרים –  הוא ענק! הבדחנים זכאים לחיי עולם הבא בזכות זה שהם משמחים אחרים. לא בזכות שום מצווה אחרת שהם עושים. הם גם לא גורמים לאחרים לעשות מצוות רגילות או להיות צדיקים יותר – הם "רק" גורמים לאחרים להיות שמחים.

מדוע מי שגורם לאחר להיות שמח עשה דבר כה גדול?

כנראה שמצב השמחה הופך את בני האדם לטובים יותר. ברגע שהבדחנים הפכו אנשים נוספים ליותר שמחים הם הפכו את העולם למקום טוב יותר. רבי נחמן שתבע את המשפט הידוע "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד" (בשיחות הר"ן אות מ"ג) אומר עוד יותר מזה, הוא אומר כי בעצם הפיכת האחר לשמח אנו ממש מחיים אותו, כלומר מי שבמצב של עצב הוא לא ממש חי:

"והכלל שצריך ליזהר מאד מאד להיות בשמחה תמיד…על ידי השמחה יכולין להחיות אדם אחר. כי יש בני אדם שיש להם יסורים גדולים ונוראים רחמנא לצלן ואי אפשר להם לספר מה שבלבם. והם היו רוצים לספר אך אין להם בפני מי לספר ולהשיח עמו את כל אשר עם לבבם. והם הולכים מלאים יסורים ודאגות, וכשבא אדם עם פנים שוחקות יכול להחיות אותם ממש, ולהחיות אדם אינו דבר ריק כי הוא דבר גדול מאד. וכמו שמובא בגמרא (תענית כב.) מהני תרי בדחי (מאלה שני הבדחנים) שזכו למה שזכו על ידי זה שהיו משמחים בני אדם".

לא קל להגיע למצב של שמחה. לפעמים אנו ממש מצוות להיות שמחות, וזה כלל לא פשוט. למשל "ושמחת בחגך" או "עבדו את ה' בשמחה…" – זה לא קל לשמוח, ובטח לא להגיע לשמחה דווקא בעת עשיית מצווה. הרמב"ם בהלכות לולב (פ"ב הלכה ט"ו) אומר בפירוש כי  "השמחה שישמח אדם בעשיית המצווה ובאהבת האל שציווה בהן, עבודה גדולה היא". זה לא פשוט, צריך לעבוד כדי לחוש את שמחת המצווה. אבל דווקא בפורים יש לרמב"ם (הלכות פורים פ"ב הי"ז) הוראות יחסית פשוטות כיצד נהפוך לשמחות  "מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו, שאין שֵׁם שמחה מפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב אומללים האלו דומה לשכינה, שנאמר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים". כלומר עצם זה שנשמח את השכבה הנזקקת ביותר בחברה, זה כבר יהפוך אותנו לבעלות שמחה מפוארת. זה מחזיר אותנו לסיפור על הבדחנים. ברגע שאנו הופכים אחרים שהם עצובים ליותר שמחים – עשינו מצווה גדולה ובעצם זה שאנו משמחים אותם אנו משמחים את עצמנו.

בברכת פורים שמח ושנשמח אחרים ואת עצמנו!

רחל