‍‍03.20.2017 // כ״ב אדר ב' תשע״ז

 

פרשת כי תשא: מי יכול לראות את פני ה'?

 

אחרי הפרשות מלאות ההוד והרוממות שקראנו בשבתות האחרונות: מעמד הר סיני, התגלות של תורה ומצוות לאדם, ציווי לבניית משכן וציווי להקדשת כהנים – אנחנו פוגשים בפרשת השבוע שלנו את המפלה הגדולה של העם: חטא העגל. רבות נאמר ונדרש על מהותו של החטא ועל היכולת לחטוא חטא חמור כ"כ לאחר רצף עוצמתי ומשמעותי כל כך, ובכל זאת אם נבקש לחזור לרגע לפשט הפסוקים, נראה לי שהתורה מצביעה על נקודה מסוימת מאד כזו שהובילה לחטא העם. פרשיית חטא העגל מתחיל בתיאור הבא: "וַיַרְ א הָ עָ ם, כִּי-בֹשֵׁ ש מֹשֶׁ ה לָרֶׁ דֶׁ ת מִּ ן-הָ הָ ר; וַיִּקָ הֵׁ ל הָ עָ ם עַ ל-ַאהֲ רֹן, וַיֹאמְ רּו אֵׁ לָיו קּום עֲשֵׁ ה-לָנּו אֱֹלהִּ ים אֲ שֶׁ ר יֵׁלְכּו לְפָ נֵׁינּו–כִּי-זֶׁה מֹשֶׁ ה הָ אִּ יש אֲ שֶׁ ר הֶׁ עֱלָנּו מֵׁ אֶׁ רֶׁ ץ מִּ צְ רַ יִּם, ֹלא יָדַ עְ נּו מֶׁ ה-הָ יָה לוֹ". פסוקים אלו המהווים הקדמה והסבר להתגלגלות החטא מתארים את התעכבות משה מלרדת בחזרה אל העם. בתגובה להיעלמות מסתורית זו, מבקש העם לעשות לו "אלהים" שילכו לפניו שכן משה: אותו איש שהעלה את העם ממצרים נעלם. כך מתחיל חטא העגל.

הפרפראזה המובהקת בין דברי העם כאן לאופן בו נפתחה ההתגלות במעמד הר סיני: "ָאנֹכִּ י ה' אֱֹלהֶׁ יָך, אֲ שֶׁ ר הוֹצֵׁ אתִּ יָך מֵׁ אֶׁ רֶׁ ץ מִּ צְ רַ יִּם.." זועקת לאוזניים. כלומר, מהאופן בו מתארת התורה את ההקדמה לחטא העגל, נראה שחטא העם לא היה קשור לתפיסת האל, לעבודה זרה ואפילו לא לרצון בהגשמת האל המופשט – חטאו של העם נבע מתוך תפיסה שגויה של יחסי משה והקב"ה ומחשבה שהאיש שהוציא אותם ממצרים היה משה רבינו ולא "ָאנֹכִּי ה' אֱֹלהֶׁ יָך".

הבנה זו יכולה לתת פשר לכמה נקודות מעניינות בהמשך הפרשה:

א. הפנייה של הקב"ה אל משה לאחר חטא העגל נפתחת במילים הבאות: "לְֶׁך-רֵׁ ד–כִּ י שִּ חֵׁ ת עַ מְ ָך, אֲ שֶׁ ר הֶׁ עֱלֵׁיתָ מֵׁ אֶׁ רֶׁ ץ מִּ צְ רָ יִּם". הקב"ה מכנה את עם ישראל בפסוק זה כעמו של משה ומצטט בפני משה את הטעות של העם: משה הוא שהעלה את בני ישראל מארץ מצרים. בהמשך מתנהל וויכוח בין הקב"ה למשה שדומה שהמוקד שלו הוא בשאלה של מי עם ישראל: האם זהו עמו של משה או עמו של הקב"ה. נראה שהטענה של הקב"ה איננה רק כלפי העם שחטא, אלא גם כלפי מנהיג העם: משה, שהפך גם אם לא מרצונו, לאלוהיו של העם. נקודה זו מתחדדת יפה בספר דברים, כאשר בחזרה על חטא העגל אומר משה: "וַיהוָה הִּ תְ אַ נַף-בִּ י, עַ ל-דִּ בְ רֵׁ יכֶׁם; וַיִּשָ בַ ע, לְבִּ לְתִּ י עָ בְ רִּ י אֶׁ ת-הַ יַרְ דֵׁ ן, ּולְבִּ לְתִּ י-בֹא אֶׁ ל- הָ ָארֶׁ ץ הַ ּטוֹבָ ה" (ד:כ"א), כלומר חטא העגל היה גם חטאו של משה רבינו, או אולי מדויק יותר לומר: דברי העם במעמד חטא העגל גרמו לקב"ה לכעס גם כלפי משה.

ב. הברית המחודשת שכורת הקב"ה עם עם ישראל, מתרחשת במעמד י"ג מידות המצוי בפרשה שלנו. ההקדמה לברית זו היא בקשתו של משה לראות את פני ה'. בתגובה אומר הקב"ה: "ֹלא תּוכַל לִּרְ אֹת אֶׁ ת-פָ נָי כִּ י ֹלא-יִּרְ ַאנִּי הָ ָאדָ ם, וָחָ י". תגובה זו קצת מפתיעה שהרי רק בפרק הקודם תיארה התורה: "וְ דִּ בֶׁ ר יְהוָה אֶׁ ל-מֹשֶׁ ה פָ נִּים אֶׁ ל-פָ נִּים" כלומר, קודם החטא מדבר הקב"ה עם משה פנים אל פנים ואם כך מה היתה הבקשה הגדולה של משה ומדוע טוען הקב"ה שבקשה כזו לא יכולה להתמלא? ההפתעה מתעצמת כאשר אנחנו קוראים את המשכה של ברית י"ג מידות שמכילה רצף של מצוות, כאשר אחת מהן היא: "שָ ֹלש פְ עָ מִּ ים, בַ שָ נָה–יֵׁרָ אֶׁ ה, כָל-זְכּורְ ָך, אֶׁ ת-פְ נֵׁי הָ ָאדֹן ה', אֱֹלהֵׁ י יִּשְ רָ אֵׁ ל" כלומר יש ציווי לכל אדם מעם ישראל לראות את פני ה' שלוש פעמים בשנה )אמנם המסורה ניקדה את המילה "יראה" כפועל פאסיבי בו הציווי הוא להיראות לפני ה', אך השינוי של פסוק זה מהאופן בו הופיע בפרק כ"ג בפסוק י"ז: שָ ֹלש פְ עָ מִּ ים, בַ שָ נָה–יֵׁרָ אֶׁ ה, כָל-זְכּורְ ָך, אֶׁ ל-פְ נֵׁי, הָ ָאדֹן יְהוָה" כמעט ולא מותיר מקום לפרשנות זו: מציווי "להיראות אל" מצווה התורה אצלנו "לראות את", מבנה לשוני שמכריח אקטיביות בראיה(. נראה לי שההפתעה שלנו נוכח תגובת ה' שלא מאפשרת למשה לראות את פניו קשורה בדיוק להבנת חטא העגל ולתיקון שנדרש בעקבותיו: מעתה לא רק משה יראה את פני ה' אלא כל אדם ואדם מעם ישראל יקבל ציווי לפגוש את הקב"ה ולראות את פניו שלוש פעמים בשנה. מפגש בלתי אמצעי זה (ויש לעיין כיצד הוא מתרחש. בהקשר זה כדאי ללמוד את הפרק הראשון בגמרא מסכת חגיגה) מתקן את החטא ומזכיר לכל אדם: לא משה הוא שהעלה אותנו ממצרים, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו.

בהקשר זה יש להזכיר את סיומה של הפרשה: בה מתוארת קרינת עור פניו של משה והשאלה האם העם יכול לראות את פניו אם לאו. על פניו יש בתיאור זה חזרה על חטא העגל: אותה עמידה של משה מול הקב"ה – הבקשה לראות פני ה' והסירוב של הקב"ה, מתרחשת בעמידה של העם מול משה – הבקשה לראות פני משה. אך בפסוקים נראה שעל אף שמשה שם מסווה על פניו מפאת האור הגדול, עדיין חשוב לתורה לציין: "וְ רָ אּו בְ נֵׁי-יִּשְ רָ אֵׁ ל, אֶׁ ת-פְ נֵׁי מֹשֶׁ ה, כִּ י קָ רַ ן, עוֹר פְ נֵׁי מֹשֶׁ ה". פניו של משה יכולות להיראות הגם שהן קורנות.

אולי סגירה זו של בקשת ראיית הפנים שמלווה את פרשת השבוע שלנו לכל אורכה, מחדדת את המורכבות שבמפגש עם מנהיג גדול: קשר, הערכה, קבלה, הכרה בעוצמה – כן. הערצה, תלות, תחליף לאלוקים – לא.

שבת שלום

חנה