‍‍11.14.2016 // י״ג חשון תשע״ז

 

פרשת לך לך- ללכת, ללכת וללכת….

 

"פשוט" לקום וללכת. זה מה שנדרש מאברהם. בלי הסבר, בלי סיבה, בלי יעד, בלי לדעת בעוד כמה זמן יגיע. כמה קשה. ה"לך לך" של אברהם היא פעולה שאנו היהודים לקחנו אותה לנו כסמל.

"לך לך" מהסוג הראשון הוא פעולה של הישמעות לציווי אלוקי ודוגמה חד משמעית לאמונה גדולה, זהו ניסיון שאברהם אבינו עמד בו.

"לך לך" מהסוג השני הוא זה של היהודי הנודד, זהו "לך לך" שלא ה' אומר אלא השלטון או החברה בארצות בהן היהודים חיו. זהו "לך לך" של היהודי שנאלץ לעבור מארץ לארץ בחיפוש אחרי מקום קבוע שהוא זמני עד ה"לך לך" הבא.

מרגע שאברהם עוזב את ביתו ואת ארצו הוא כל הזמן הלך. הוא הגיע לארץ כנען, ובתוך ארץ כנען גם מתוארים מסעיו: הוא מגיע לשכם, ומשם לנגב ומשם למצרים וכך הלאה. ה' ממש נותן לו תפקידי הליכה: "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה" (י"ג, י"ז) וכן "התהלך לפני והיה תמים" (י"ז, א'). אברהם הלך והלך. הליכה הזו של אברהם לא היתה רק הליכה פיזית וסתמית, זו היתה הליכה שהביאה לחידוש.

החידוש של אברהם היה האמונה באל אחד, החידוש היה הבאת צדקה ומשפט, החידוש היה כי יש לקחת אחראיות על מה שקורה סביב ולהשפיע, כמו שעשה אברהם במלחמת המלכים ובמקרה סדום. הליכה לשם הפצת רעיונות חדשים. פעולת ההליכה היא חיובית מאד.

 

במשנה ובגמרא מתוארים הרבה אירועים שמתרחשים ומחשבות שעולות בזמן ההליכה בדרך. יש משהו בפעולת ההליכה שמאפשר לאדם להתחדש, לרענן את מחשבותיו ולחוות חוויות ומפגשים שלא היו מתרחשים לולא יצא לדרך זו. אדם שלא הולך – גם לא מגיע. הוא נשאר באותו מקום, באותה נקודה – ולא מתקדם. אמנם, לפעמים ההליכה היא לא קלה, היא דורשת עזיבה של מקום בטוח ונח, ויציאה לעבר משהו שבמובנים רבים הוא לא נודע, ובכל זאת מי שיוצא גם מגלה, לומד ומגיע. גם מערכת החוקים שלנו, ההלכה, מכילה בתוכה את השורש הלך. ההלכה מתווה לנו את הדרך שבה עלינו ללכת. לא לעמוד, לא לשבת, אלא ללכת. אנו הולכים וההלכה הולכת עמנו, מתקדמת איתנו, מיום ליום מעשור לעשור וכך כבר אלפי שנים.

ישנה יצירת אמנות הנקראת "לך לך" שיצר האמן הישראלי ז'אק ז'אנו, יליד מרוקו. ז'אנו יוצר פסלים העוסקים בנושאים הקשורים לישראליות ויהדות מחומרים פשוטים וגרוטאות. היצירה "לך לך" מורכבת ממעין מריצה ארוכה עשויה מברזל, ללא ידית, ובתוכה מסודרים בצפיפות ספרים. בין הספרים שבמריצה ישנו גם פסל של בית קטן עשוי ברזל גם הוא. מה מסמלת לנו מריצה זו? האם זו המריצה שהיהודי סוחב עמו בכל נדודיו? מה הוא לוקח בהליכה שלו לכל מקום? את ספריו, ספרי הקודש שלו (אלה ספרים שנמצאו בגניזה) המכילים את הערכים שלו, הערכים שלא יוותר עליהם, שינסה להנכיח בכל מקום אליו יגיע. וגם אם אין לו בית – הרי שכאילו יש לו בית שאותו הוא לוקח איתו במריצה. נראה שזה בית סמלי, אבל הוא נושא אותו עימו לכל מקום. אולי בכל יהודי נודד יש מעט מאותו אברהם אבינו שעזב את ביתו אבל נשא עמו בשורה שאותה הוא הפיץ בעולם. אולי כל מי שנושא בשורות של מוסר, אמונה וצדק – ממשיך את אבינו הראשון.

השבוע אנו מציינים את ליל הבדולח שהתרחש ב ט"ז בחשוון תרצ"ט בלילה שבין 9 ל 10 בנובמבר 1938 . בלילה זה נערך פוגרום ביהודים ברחבי גרמניה ואוסטריה תחת שלטונו של היטלר. בתי קברות חוללו, רוב בתי הכנסת הוצתו ונהרסו וכך גם אלפי חנויות של יהודים. עשרות אלפי יהודים נעצרו ונאסרו במחנות וכאלף וארבע מאות נרצחו. זו היתה אמירת "לך לך" קשה וכואבת אשר היתה תחילתה של שואה איומה. לרוב היהודים בשלב הזה כבר לא היה לאן ללכת, גם אם רצו. מדינות לא איפשרו הגירה לתוכן ובארץ ישראל סגרו הבריטים את השערים. ליל הבדולח לא היה ה"לך לך" הראשון של הנאצים. אירועים נוספים קדמו לו וביניהם "שריפת הספרים" ב1933 .הספרים, כמו הספרים שבמריצה, אשר היהודים לקחו עמם בכל נדודיו אלפיים שנה – הם שהועלו על המוקד ביחד עם עוד ספרים שעיקרם עסק בחופש ובצדק, בחירות, במוסר ובאמונה.

ואנו? אנו נמשיך ללכת קדימה, עם הספרים שלנו, וננסה להביא לעולם את הטוב שהליכה יכולה להביא אליו. ואם לסיים בנימה אוניברסלית – ביום שישי זה חל יום ההליכה הבינלאומי, מסתבר שלא רק אנחנו עמדנו על סגולותיה של פעולה זו…. נקום גם אנחנו ונתהלך בארץ…

 

שבת שלום,

רחל