‍‍11.12.2014 // י״ט חשון תשע״ה

rainאתמול בלילה התחיל עם ישראל לבקש מהקב"ה על הגשמים: "ותן טל ומטר לברכה" וב"ה עוד במהלך הערב והלילה זכינו לגשמי ברכה שאנחנו תפילה מבשרים את בואו של חורף מלא שפע משמיים. התפילה על הגשם מעוררת בכמה היבטים שאלה מאתגרת ומורכבת על רבים מהמרחבים בחיינו הדתיים.

 

כידוע, המשנה במסכת תענית קובעת שמתחילים לבקש על הגשמים רק מז' במרחשוון: "כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ אַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לִנְהַר פְּרָת", כלומר על מנת להקל על עולי הרגל שהיו צריכים לשוב לבתיהם שבבל, מרחק שבועיים הליכה. כאשר אנחנו בוחנים כיום את מועד בקשת הגשמים, על פניו לא ברור מדוע אנחנו ממשיכים את הנוהג שקבעו חז"ל והרי כיום אין העלייה לרגל נוהגת ויתרה מכך, גם נסיעה לארה"ב הרחוקה איננה אורכת יותר מכמה שעות וגם יכולה להיעשות בקלות גם בימי הגשמים. מן העבר השני, מזכירה שאלה זו דיון שהתעורר לפני מספר שנים, עת היתה שנת בצורת במדינה והרבנות הראשית ביקשה לקבוע תענית ציבור כפי שמציעה המשנה במסכת תענית. בתגובה, כתב אחד מרבני ישיבת הר עציון מכתב שכותרתו היתה: "אין יסוד לתענית גשמים". שם טען אותו רב שאין מקום לתקנת הרבנות מטעמים שונים שהמרכזי שבהם הינו העובדה שבמציאות הכלכלית של מדינת ישראל בעולם המודרני אין הגשם מהווה עוד סכנה ואיום מוחשי כמו שהיה פעם וגם התודעה הדתית הרואה בעצירת גשמים סימן אלוקי לחוסר נחת שיש לקב"ה ממעשינו איננו תואמת את העולם שלנו שבו מצבנו הרוחני איננו מזמין השגחה מסוג ועוצמה זו.

 

המשותף לשתי הטענות הללו הוא הקריאה לבחון עד כמה בקשת גשמים, אולי כסמל למרחבים נוספים בחיינו הדתיים, נותרת טקס פורמאלי שצריך לתקן כי כך היה בעבר: בין בקביעת מועד בקשת הגשמים ובין בתענית גשמים בעת בצורת, למרות שהיא איננה תואמת בשום צורה את סגנון, אופי וזמני החיים שלנו.

 
בלי להיכנס לשאלות ההלכתיות שהשאלות הללו מעלות (ואגב: דיונים מעניינים מאד יש בראשונים ובפוסקים על הנקודות שהעלתי לעיל) דומני שסימן השאלה עצמו זועק וצועק ואליו אני מבקשת להתייחס. יש שאהבת המסורת והשמרנות מחד או המחשבה הבועטת ולא מאמינה בהתחדשויות שהעולם המודרני הביא איתו וממילא השאיפה לחזור לחיות חיים כמו קדם – פותרת להם את האתגר והם בקלות מצליחים להמשיך ולהיאחז בתאריכים, בנוסחים ובמעשים שתוקנו מסיבות מסוימות בתקופה אחרת. אך מי שמחפש חיים המאמינים בהווה שלנו אך יחד עם זאת מחפש להיות חיים בוערים ומלאים בחיות רטובה של קשר עם הקב"ה – יתקשה להסתפק בפתרון זה. ואזי מה? אזי לעיתים צריך באומץ ובתבונה לקום ולעשות מעשה: לשנות מדרכי העבר ולהתאים את המעשה ההלכתי (כמובן מתוך שפת, כלי ומנגינת בית המדרש) למציאות החיים שלנו ולעיתים צריך לחפש איך מאחורי הטקס, הנוסח או מעשה שנקבע בעולם ובמציאות חיים אחרת לגמרי ניתן למצוא רלוונטיות ושער לקשר עם הקב"ה גם בתוך עולם החיים שלנו.

 
בשאלות הקשורות לעולם בקשת הגשמים דומה בעיני שעניין התאריך יכול הוא בענווה ובאומץ לעבור שינוי וניתן היה להכריע שכיום נבקש על הגשמים כבר החל ממוצאי יום טוב האחרון של סוכות (וכבר מציע כך האורחות חיים) ובעניין התענית על הגשמים בעת בצורת, ייתכן שבניגוד לטענה שהושמעה לעיל הרואה בתענית על הגשם כיום אבסורד דתי שהרי ניתן להתפיל מים וניתן לייבא סחורות וכו' וממילא אין בבצורת עוד סכנה קיומית או ביטוי לנתק רוחני עם הקב"ה – ראוי לחפש איך גם במציאות הטכנולוגית המודרנית שלנו שנראה לפעמים שכמעט ומייתרת את הצורך באלוקים, אנחנו מפתחים בתוכנו רגישות ועדינות רוחנית שתובעת, שואפת ומחפשת את הקשר עם אלוקים חיים: זה שלא רק נתן לנו תורה בסיני, אלא זה המתגלה אלינו מבעד לחרכי ההיסטוריה וההתרחשויות המגיחות אל חיינו.

 

בתפילה לחורף גשום ומבורך ובברכת שבת שלום
חנה