‍‍11.12.2014 // י״ט חשון תשע״ה

היום ובשבת קודש הקרובה נציין את ראש חודש חשוון, ראשי החודשים בלוח השנה העברי נקבעים כידוע על פי השתנות הלבנה. לכבוד שבת מיוחדת זו, אני מבקשת לחרוג השבוע ממנהגנו הקבוע ולבחון סיפור קצר שכתב רבי נחמן מברסלב על הלבנה. וכך מספר רבי נחמן (הסיפור מופיע בספר עלום במקצת ששמו "כוכבי אור"):
מעשה בלבנה שבאה בטענה לפני השמש על רוע מזלה, באשר השמש משמשת ביום וכל עיקרה בימות החום, ואילו היא, הלבנה מצווה לשרת את העולם בחורף הקר ובלילות הארוכים דווקא. מיד התחילה השמש להשמיע ללבנה דברי פיוסים, והבטיחה לתפור לה מלבוש לחמם את גופה בלילות הקרים.
קראו לכל החייטים שיצאו להם מוניטין באומנות זו ואמרו להם לתפור מלבוש ללבנה. שמעו זאת כל החייטים האחרים שבעולם ובקשו גם כן לבוא בין המוזמנים אל השמש, אלא שנתיישבו בדעתם ואמרו: לא נאה לנו לבוא לא קרואים. באו החייטים בעלי המוניטין אל השמש ושאלו אותה מה בפיה, אמרה להם את מבוקשה. אמרו לה החייטים: אין אנו יכולים שמש מלכה לתפור מלבוש ללבנה, מאחר שאין שיעור קומתה קצוב ומסוים בכל זמן, אלא היא מתמעטת ומתרחבת לסירוגין. עיתים היא גדולה, עיתים היא קטנה, ואין אנו יכולים לכוון את מידתה ולעשות לה בגד ההולם את צורתה. כיוון שראו החייטים הקטנים שהחייטים הגדולים סרבו לעשות את המלאכה, חזרו ונמלכו בדעתם ובאו לפני השמש ואמרו לה: אנו נתקין את הבגד.
אמרו להם המשמשים לפני השמש: דבר זה שאינו בגדר יכולתם של החייטים הגדולים, קל וחומר שאינו בכוחכם.
בסיסו של הסיפור הוא כמובן בדרשת חז"ל המספרת שהלבנה נאלצה להמעיט את עצמה לאחר שטענה שאין שני מלכים יכולים לשמש בכתר אחד (מדרש מרתק כשלעצמו, מוזמנים לעיין במסכת חולין דף ס). הסיפור נוגע בנקודת ההשתנות של הלבנה ואולי של העולם בכלל ובקושי ששינוי תמידי זה יוצר ביכולת לעצב את הדברים, לגבש אותם לידי תפיסת עולם אחת ובמילותיו של רבי נחמן: לתפור להם מלבוש. סופו של הסיפור תמוה: באמת מה חשבו לעצמם אותם חייטים קטנים? כיצד העלו בדעתם הם שיצליחו לתפור ללבנה מלבוש? שיצליחו להגדיר זהות ועמדה לנוכח השינויים התכופים במצבת הלבנה?
נדמה לי שסודו של הסיפור נעוץ בהבנה שגודלה של הלבנה איננו משתנה באופן אמיתי בכל רגע, השינוי קשור רק לשאלה אילו חלקים מהלבנה מוארים ואילו נותרים מעורפלים וחשוכים. החייטים הגדולים הם אותם אלו היודעים לבחון את העולם רק על פניו: לראות רק את המואר שבו, את הנראה כלפי חוץ. החייטים הקטנים הם אלו היודעים לבחון את המציאות לעומקה, לראות גם את מה שמתחבא בין השורות הכתובות, לקבל את הצדדים החשוכים ויפים פחות הקיימים בעולם בכלל ובכל אחד מאיתנו גם כן. ההכרה שהמציאות של כולנו מכילה בתוכה מורכבות של "גם טוב וגם רע" והקבלה של שני חלקים אלו כחלק מעצמנו ומהעולם שסביבנו היא זו שמאפשרת לתפור מלבוש ללבנה, להסכים להכיל גם את החלקים החשוכים כחלק ממנה וממילא להצליח לבנות זהות ועמדה הלוקחים בחשבון את הכוליות שלנו.
חודש מר חשוון זה המכיל כבר בתוך שמו כפל של משמעות: "מר" שאיננו מתוק – חודש מר מחגים ומר, מלא בצרות (כמו שציינו קדמונים שבו התחיל המבול ששיחת את הארץ ובו נפרדה מלכות ישראל לשניים ובו עיוורו את עיני צדקיהו המלך האחרון של בית יהודה) ו"מר" שהיא טיפת גשם – חודש מר מלא בטיפות גשם המציינות את השפע האלוקי היורד עלינו ממרום. חודש זה מספר בשמו את המורכבות שכל מציאות מכילה בתוכה ומזמין אותנו להחזיק את המורכבות ולקבל את עצמנו ואת הסובבים לנו על כל החלקים שבהם. אולי אחרי חודש תשרי בו העבודה הרוחנית הנתבעת מאתנו היא להיאבק ברע, למחוק אותו ולהפגין לעצמנו ולקב"ה את חלקי הטוב שבנו – מגיע חודש חשוון בו ניצב האדם מול עצמו ומול קונו עם כל החלקים שבו ומקבל את החשוך והמואר, את הרע ואת הטוב כחלק ממה שהינו.
שבת שלום וחודש טוב
חנה