‍‍03.14.2016 // ד׳ אדר ב' תשע״ו

 

פרשת פקודי: לקראת פורים
אנחנו חוגגים היום את ראש חודש אדר ולפחות במרחבי בית הספר מורגש היטב ש"משנכנס אדר מרבים בשמחה". אני מבקשת לנצל את השורות הבאות בשביל לפתוח מחשבות לקראת פורים המתקרב. הגמרא במסכת מגילה מספרת על דו שיח מעניין בין רשב"י לתלמידיו. התלמידים שואלים: "מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל [בלשון סגי נהור: הכוונה לעם ישראל] שבאותו הדור כליה? כלומר מה היתה הסיבה האלוקית שגרמה לכך שהמן גזר להשמיד את עם ישראל? לאחר משא ומתן בין התלמידים לרשב"י, עונה להם רשב"י: "מפני שהשתחוו לצלם", כלומר עם ישראל חטא בעבודה זרה. בתגובה לתשובה זו, שואלים התלמידים: "וכי משוא פנים יש בדבר?", כלומר אם החטא שחטא העם היה כ"כ חמור, איך יכול להיות שבסופו של סיפור הגז\ירה בוטלה ולא קיבלנו את העונש המגיע לנו? על כך עונה רשב"י: "הם לא עשו אלא לפנים אף הקדוש ברוך הוא לא עשה עמהן אלא לפנים", כלומר כל סיפור המגילה הוא סיפור של "בכאילו": אנחנו חטאנו רק בכאילו כלפי חוץ ללא כוונה אמיתית להאמין בעבודה זרה, וגם סיפור הגזירה היה רק "בכאילו" כלפי חוץ ללא כוונה ממשית ליישום. גמרא זו מספרת כבר ברובד החז"לי את הבחינה של "ונהפוך הוא" שיש בסוד חג הפורים: מה שקורה בפנים הוא לא בהכרח זהה ודומה למה שיש בפנים. גמרא זו הפכה לבסיס להרבה מהתורות החסידיות על פורים שעוסקות במהות התחפושת, השתייה והשכרות וכו' של פורים.

 
אני מבקשת לעיין בתורה חסידית שכתב המי שילוח (רבי מרדכי יוסף ליינר, מייסד חסידות איזביצא (שקוראת את הגמרא באופן קצת אחר. וכך כותב המי שילוח בליקוטיו למסכת מגילה: "הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים. וקבילתי דהסנהדרין וכל אנשין כנסת הגדולה שבאותו הדור ידעו האמת שהוא רק גזירה לפנים ולא עשו חשבון מזה כלל, רק מרדכי דנעלם ממנו עניין זה הוא שזעק והזעיק על העניין". הבסיס בפסוקים לתורה זו, נמצא בפרק ד' של מגילת אסתר, שם משונה לגלות שנראה כאילו היחיד שמתרגש ונבהל מהגזירה של המן הוא מרדכי היהודי: "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר…" כמובן שהתשובה בפשט הפסוקים היא שיחד עם מרדכי הגיבו כל גדולי הדור בצום וזעקה, אך הפסוקים מתארים את המתרחש מהפריזמה שמעניינת את המשך המגילה והיא: מרדכי היהודי.

 
המי שילוח בוחר לתאר אחרת את המציאות ומבין כאילו באמת מרדכי היה היחיד שקם לזעוק ולהתפלל. התורה הזו מתארת שכתגובה לגזירות המן היו שתי תגובות בהנהגה הדתית: מחד גיסא ניצבו אנשי כנסת הגדולה שלא נבהלו מהעניין והמשיכו במסלול חייהם שכן הם ידעו את האמת ש"הוא רק גזירה לפנים", כלומר ברור שסופו של הסיפור יהיה טוב והגזירה תבוטל שכן כל סיפור המגילה הוא רק סיפור של "בכאילו". מאידך גיסא ניצב מרדכי היהודי שלא ידע את האמת הזו ולכן נבהל ונרעש מפחד מהגזירה ובאמת לא ידע שסופו של הסיפור יהיה טוב. שתי התגובות הללו הן תמונת תשקיף לשתי תפיסות דתיות בתוך העולם המבולבל שלנו: תפיסה דתית אחת, הבאה לידי ביטוי באנשי כנסת הגדולה: הם אותם אלו שיודעים את התשובות ואת האמת – גם כאשר המציאות נראית מבלבלת והספק עשוי לכרסם, הם רגועים שכן האמת והאמונה נמצאות אצלם. תפיסה דתית אחרת, הבאה לידי ביטוי במרדכי היהודי: מתארת את האנשים שעומדים לעיתים

נבוכים אל מול המציאות והשאלות, התהיות על קיומו של אלוקים, על טובו ועל בחירתו בנו מטרידות ומסעירות אותם והאמת והאמונה נעלמת מהם. המי שילוח מדגיש שהוודאות בה מחזיקים אנשי כנסת הגדולה איננה דמיונית, אלא היא באמת האמת של הסיפור, דהיינו: אותם אלו שיודעים לענות תשובה לכל שאלה בעולם הדתי שלנו, עונים את התשובות האמיתיות: אלוקים באמת קיים, נוכח, משפיע, משגיח ומיטיבי עמנו. ובכל זאת סיפור המגילה איננו סיפורם של אנשי האמת והוודאות הללו. פורים הוא חגו של מרדכי: היהודי שעומד מסופק, נבוך ומוטרד אל מול המציאות ואיננו יודע באמת ובתמים האם "היה לא תהיה" או שמא גזירתו של המן תצא אל הפועל.

 

בתוך המרחב החסידי שבדרשות רבות מזהה בעמלק את הספק (ובגימטריה הם עולים למספר אחד) ורואה בפורים את חג הוודאות, בו אנחנו מצליחים לנצח את הספק, לזהות את נקודת האמת הוודאית שבתוכנו שאולי מתחבאת ומתחפשת עמוק בפנים, אך פורים עוזר לנו להוציא אותה החוצה – מגיע המי שילוח ומזהה בפורים סוד אחר: פורים הוא חגו של מרדכי המסופק, הלא יודע, העומד מבולבל אל מול השאלות באמונה שמוצפות בתוכו חזור ושנה מהמתרחש במציאות. אך כאן הדברים לא נגמרים: היכולת של מרדכי להפוך את הספק לחג עוברת דרך הבחירה שלו לקחת את הספק ולהפוך אותו לתפילה וזעקה אל מול הקב"ה – כך נפתרת מנקודת המבט שלו המצוקה החיצונית והגזירה מתבטלת וכך נפתרת גם המצוקה הפנימית, והספקות אולי לא מקבלים תשובה ובכל זאת מקבלים מנוח.

 
בעולם שלנו נדמה שדבריו של המי שילוח, שנכתבו אמנם לפני כמעט מאתיים שנה, יכולים לקבל משמעות עמוקה וקיומית מאד. האמת והוודאות הדתית מסתובבת בינינו בעולם ויש כאלו הטוענים לחיות ולדעת אותה. אך רובנו, אנשי מרדכי אנחנו, שהספק מקונן ומחלחל בתוכנו ופורים לא יכול להיות ניצחון של הספק, אך הוא יכול גם יכול להיות הפיכתו של הספק לתפילה, לבקשה ולשיח עם הקב"ה ועם עצמנו.

 
שנתברך בחודש טוב ושמח ושבת שלום
חנה