‍‍11.25.2014 // ג׳ כסלו תשע״ה

פרשת השבוע שלנו מציפה על השולחן שאלה שבאופן עמוק מלווה את קריאת כל סיפורי בראשית: בעוד הטבע ובהמשך התורה גם הציווי האלוקי מקנים מעמד משפטי של זכויות וחובות לבן הבכור של כל זוג הורים, הרי שלאורך ספר בראשית, פעם אחר פעם, הבן הנבחר: זה שמקבל את ברכת ה' וזוכה להמשיך את השושלת המשפחתית, הוא דווקא הילד שאיננו בכור מבטן. כך הבל שאל מנחתו שועה ה' למרות שקין הוא הבן הבכור, כך שם שעל פי הפסוקים שחותמים את פרשת נח ממנו ממשיך אברהם (ובחז"ל הוא מקיפם בית המדרש הראשון שלו ושל עבר) אף על פי שיפת היה הבן הבכור, כך אברהם שלפחות על פי חז"ל איננו בנו הבכור של תרח, ובאופן מובהק יותר בסיפורי האבות: יצחק שזוכה להיות הממשיך ולא ישמעאל בנו בכורו של אברהם, יעקב שאצלנו בפרשה מקבל  את ברכת אברהם אע"פ שעשיו הוא הראשון לצאת מבטן, יהודה שהופך להיות הבן הדומיננטי שזוכה למלוכה ולוי שמקבל בהמשך את הכהונה אע"פ שראובן הוא בכור יעקב וגם אפרים שמקבל את הברכה המשמעותית אע"פ שמנשה היה הבכור. כמו שכולנו יודעים הבחירות הלא טבעיות הללו הם בהרבה מובנים המפתח לרוב הסיבוכים שספר בראשית מביא איתו: החל מהרצח הראשון בהיסטוריה האנושית, המשך בסיפורי מכירת יוסף ובהשלכות הקשות שלהם על ההיסטוריה של העם שלנו ובעיניים מטאפיזיות על ההיסטוריה העולמית: גם המאבקים של עם ישראל עם העולם המוסלמי מחד ועם העולם הנוצרי מאידך – גם הם תולדה של בחירות לא טבעיות אלו המלוות את ספר בראשית.

 

אם ננסה להבין את האמירה המשמעותית שמתחבאת בהליכה העקבית הזו של התורה: נגד הטבע, נגלה שהתורה מבקשת להעביר אותנו, אולי כהקדמה ליצירת עם ישראל ולקבלת התורה שתתרחש בספר שמות: משפה של זכויות וחובות הנולדות מהטבע הפשוט לשפה של זכויות וחובות הנולדות מהתביעות המוסריות ובהמשך גם האלוקיות שמונחות על האדם. העולם הטבעי מנכיח בתוכנו שפה של "מגיע לי" כי ככה: כמו הבכור שזוכה למעמדו רק מפאת העובדה הביולוגית שהוא פטר רחם וגם שפה שאין בה תביעה לעבודה פנימית על הטבע שלא אחת מורכב גם מעצלות, מיצר או אפילו מקשיים אובייקטיבים שאנחנו מכוח שפת הטבע מקבלים אותם כנתון קבוע ויציב, ובמובנים עמוקים יותר: השפה הזו יוצרת לנו גם מרחב בו החיפוש אחר הסבר ופתרון לקושי שאנחנו נתקלים איתו בחיים תהיה במרחב הטבעי ותו לא.  שפת הבחירה, זו הבוחרת מכוח המעשים שלי, מנכיחה בתוכנו שפה של "מגיע לי" כי עשיתי משהו וממילא היא יוצרת מרחב נפשי בו הטבע הוא רק נקודת פתיחה שאחריה צריכה לבוא עבודה קשה שיש בה גם קבלה אבל גם התגברות ועמל, ובמובנים עמוקים יותר: השפה הזו יוצרת לנו מרחב בו הטבע הוא לא כל הקיים, אלא יש מרחב נוסף של רוח ומשמעות, של תביעה מוסרית ודתית שגם הם מגלגלים את הקשיים הבאים אלינו ואולי גם בהם מונח הפתרון.

 

בתחילתה של הפרשה, כאשר נתקלת רבקה במצוקת העקרות שפוקדת אותה, היא בוחרת לא ללכת (רק) לרופא שיעזור לה לארגן את העניינים ולהבין מה עליה לשנות בהתנהלות הטבעית שלה על מנת לזכות לפרי בטן – אלא היא הולכת "לדרוש את ה'" כמו אומרת שהיא מכירה בכך שההסבר וממילא גם הפתרון נתונים (גם) במרחב נוסף: זה שאיננו הטבעי אלא זה שמכיל בתוכו תביעות עומק נוספות.

 

בתוך התוהו ובוהו שנפל עלינו, וביתר שאת כאן בירושלים, בשבועות האחרונים: הקולות בעולם שלנו הולכים לשני קצוות – אלו המחפשים את הבעיה בתוך הטבע: הצבא משדר חולשה, צריך לחזק את השמירה וכן הלאה.. ויש המחפשים את הבעיה בתוך העל טבעי: זה קרה כי עלו להר הבית וכן הלאה..

 

אין בדברים שלי קריאה לחפש הסברים מדויקים על מה ולמה הביא הקב"ה עלינו את הצרה הזו, ובכ"ז יש בהם קריאה לדרוש את ה' ולחפש: כל אחד בתוך ביתו וחייו – מה בעולם המוסרי והרוחני שלנו דורש תיקון ודורש התפתחות ולראות בצעדים אלו, בלי החד משמעיות בה הם נשמעים לפעמים בחלק מהציבורים הדתיים, גם פתח לתשובה ולפתרון לקראת ימים שלווים יותר. ואם בן גוריון אמר לפני כמעט שבעים שנה שמדינת ישראל קמה "בתוקף זכותינו הטבעית וההיסטורית" אולי הגיעה העת להוסיף עוד כמה זכויות מוסריות ורוחניות שבזכותן תקום ותתכונן המדינה הזו שלנו.

 

שבת שלום וחודש טוב

חנה