‍‍04.16.2018 // א׳ אייר תשע״ח

פרשת תזריע מצורע – ימי עצב ושמחה

 
בפרשת השבוע דנות הפרשות בענייני טומאה, טהרה ודיני צרעת. בחרתי שלא לעסוק בנושאים אלה השבוע אלא לגעת בענייני הימים הללו שאנו נתונים בתוכם.

 

חודשים ניסן ואייר רצופים בימים לאומיים מגוונים. זה עתה חגגנו את פסח, חג העצמאות הראשון שלנו, החג הלאומי היהודי המציין את הפיכתנו לעם. ממנו אנו נופלות ליום כ"ז בניסן, יום השואה בו אנו מציינות את הניסיון של הנאצים להשמיד את העם שלנו. מיום זה אנו עוברות ליום אבל נוסף ושונה – יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה וממנו במהירות לא פשוטה אנו נוסקות לעבר היום השמח – חג העצמאות וממנו ליום ירושלים אותו אנו חוגגות. לו היינו משרטטות גרף רגשות הוא היה מלא ב"זיג-זגים" של עליות וירידות של עצב ושמחה של כאב ושל חדווה. המעברים הללו לא פשוטים וקשה גם ההכתבה שלנו לעצמנו: עכשיו צריך להיות שמחות, עכשיו צריך להיות עצובות. איך בכלל אנו יכולות לומר לעצמנו מה להרגיש? האם אפשר לומר ללב מה לחוש?

 
כנראה שאפשר "להחליט" מה להרגיש, או לפחות לכוון את עצמנו לכך. ביהדות אנו מכירות כמה וכמה מצוות המצוות עלינו כיצד להרגיש, כך למשל מצוות "ואהבת לרעך כמוך", זוהי מצווה המצווה עלינו לאהוב את הרעים שלנו ברמה גבוהה של אהבה (ישנן כמובן פרשנויות שונות למושג "רעך") וכן המצווה "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך …" – כאן אנו מצוות לאהוב את ה' בצורה מאד מעמיקה בכל לבבנו וכו'. גם מצוות כמו "לא תחמוד" – כלומר לא להרגיש בלב קנאה כלפי משהו של אחרים או "לא תשנא את אחיך בלבבך", "לא תטור" כלומר אסור לזכור ולהזכיר לאדם את הרע שעשה לנו, ועוד. נקודת ההנחה היא שהאדם יכול לשלוט ברגשות שלו ולנתב אותם לכיוון המתאים.

 
עוד דבר שאנו יכולות לעשות כדי "להחליט" מה יהיו ההרגשות שלנו זה לעשות מעשים שיגרמו לרגשות שלנו להיות מתאימים, להחליט להתנהג באופן מסויים, לדבר באופן שונה מביום-יום, להתלבש אחרת, לכן אנו לובשות בימים הללו כחול – לבן, לשמור על דיבור יותר שקט, לצחוק פחות
ולהיות רציניות יותר ועוד. אופן העמידה וההתנהלות משפיע על הרגשות ועל ההתחברות שלנו לימים הללו. בספרו "פתוח סגור פתוח" המשורר יהודה עמיחי מתמודד בשירו (המופיע בהמשך) עם השאלה כיצד הכי נכון לעמוד בטקס יום הזיכרון כך שנרגיש הכי נכון. הרי לעתים בעת הצפירה או הטקס אנו חשות מבוכה או רגשות אחרים שלא ממש מסתדרים עם מה שאנחנו אמורות להרגיש. הוא שואל את השאלות – ואת התשובה צריכה כל אחת לענות לעצמה. כל אחת צריכה לחשוב איך עליה לעמוד כדי להרגיש בצורה הכי נכונה את ההרגשה המתאימה ליום זה: בזקיפות קומה, או ברישול והשתופפות, בעיניים פקוחות או סגורות, ואפשר להוסיף עוד שאלות לגבי אופן העמידה ומה מתאים לכל אחת כדי להתאים את עצמה למצב וכך לנתב את ההרגשה. בכל אחד מהימים הלאומיים שבחודש זה, העצובים והשמחים, אנו יכולות לדעת להרגיש את מה שמתאים, אם רגשות של אבל ואם של שמחה גדולה.

 
שנצליח להתחבר נכון, שנשכיל לדעת לזכור את הדברים המהותיים בחיי עמנו עוד דורות רבים, ושנדע ימים של טוב ושמחה.

 
שבת שלום,
רחל