‍‍03.12.2015 // כ״א אדר ב' תשע״ה

לאחר שבפרשת השבוע שעבר פירטה התורה בנושא המשכן בפרשה השבוע הזה ישנו פירוט לגבי בגדי הכהונה. בגדי הכהן הגדול מתוארים לפרטיהם חושן, אפוד, מעיל, כתונת תשבץ, מצנפת, אבנט וגם ציץ, אלו הם "…בגדי קודש לאהרון אחיך לכבוד ולתפארת" שאותם מכינים אנשים חכמי לב בעלי רוח חכמה. גם בגדי הכהנים הרגילים, בני אהרון, נעשים "לכבוד ולתפארת" אך הם בגדים פשוטים יותר, כתנות, אבנטים, מגבעות ומכנסי בד. העיסוק הרב הזה בבגדים, בחיצוניות, בפאר הוא עיסוק מתמיה. האם אין הבגד סתם דבר חיצוני שאין בו כל חשיבות ומשמעות? הרי ידוע הביטוי  "אל תסתכל בקנקן אלא במה שבתוכו" וכו'.

מסתבר שלמרות שבגד הוא אכן משהו חיצוני בכל זאת יש לו משמעות רבה. מתחילת ספר בראשית ודרך כל התנ"ך לבגדים יש הרבה חשיבות ומשמעות ולפעמים הבגדים הם "שחקנים ראשיים" בסיפורים (אדם וחווה, בגדי עשו ויעקב, כתונת יוסף והבגד שאשת פוטיפר קרעה ממנו, ועוד ועוד).

בימים אלה אנו קוראות את מגילת אסתר ורואות שיש בה הרבה מאד התיחסות לביגוד והבגדים משקפים מצבים, הלכי רוח וגם שקרים ואמיתות. כל המטרה של אחשוורוש היתה להראות את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו. כל הארמון "התלבש" לשם כך עם כרפס תכלת אחוז בחבלי בוץ וארגמן על גלילי כסף וכו'. המגילה מתארת את רצונו של אחשוורוש להביא את ושתי כשכתר מלכות לראשה, כדי להציג אותה בפני כולם. בהמשך, לאחר הטלת הפור על ידי המן וקביעת התאריך להרג היהודים, מרדכי מבין את המצב הקשה של העם הוא קורע את בגדיו ולובש שק ואפר וכך הוא יושב בשער המלך. למרדכי היו כנראה בגדים יפים ומכובדים שעמם ישב בשער המלך ואילו עתה הוא מוותר על כל סממן מעמדי והוא קורע אותם. כשלאסתר נודע הדבר היא מתחלחלת ומיד היא שולחת לו בגדים שאותם הוא לא מוכן לקבל. מרדכי לא מוכן ללבוש בגדים שיהיו שקריים, הוא לא מוכן להסיר את השק כשהשק מבטא ומגדיר את מצבו הפנימי. דרך מעשהו זה מרדכי מביע את מחאתו, שהרי אין לשבת בלבוש שק בשער המלך, זו סכנת נפשות!  אסתר נרתמת למשימה, צמה שלשה ימים וביום השלישי היא לובשת בגדי מלכות, כלומר משחקת לפי כללי המשחק של ארמון אחשוורוש, וניגשת למלך שמקבל אותה. גם כשאחשוורוש רוצה להודות למרדכי על שהצילו ומתייעץ עם המן כיצד להראות זאת, התשובה היא – דרך הבגד! "יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך…" וגם הסוס לבוש- עם כתר "ונתון הלבוש והסוס… והלבישו את האיש אשר המלך חפץ ביקרו והרכיבוהו על הסוס…" – כולם ידעו מיהו ומהו לפי הלבוש.

הבגדים במגילת אסתר הם בגדים של מעמדות, של "תראו אותי, תראו מי אני, תכירו בחשיבות שלי", והכל לפי הבגד החיצוני. המהפכים במגילה דרמטיים וקיצוניים – מלבוש שק ללבוש מלכות ומלבוש מלכות לתליה על עץ וכו'. הבגד לא באמת מחזיק מעמד. בגד הוא דבר שיכול להטעות. האם ברגע שאדם לובש בגד אחר, מפואר ויקר אותו האדם הופך לחשוב ובעל מעמד? האם אדם חשוב שילבש בלואים הופך לאדם פשוט ונמוך? הרי זה לא סביר, וזה מה שאנחנו מראים בפורים – אנחנו מראים שאנחנו תוך דקות ספורות הופכים ממשהו למשהו וזו הקלות של השקר שבבגד. בפורים זה מצחיק ומקסים, אך כשזה מוטיב שמנחה חברות ותרבויות שלמות – זה הופך בעייתי מאד. (אני מזכירה כאן שני סיפורים– בשבת חטיבה סיפרנו על הקצין הפולני שהיה שבוי אצל הרוסים ולא שכח מיהו ומהו בשל פריטי הלבוש שהיו לו ואותם לבש מדי פעם כדי להזכיר לעצמו, והסיפור שסיפרנו בכינוס על בהלול שאמר לבגדו "שרוול הבה ואכול אורז"…)

בגדי הכהן הגדול ובגדי הכהנים משקפים בדיוק את ההפך. הבגדים הם כן ייצוגיים אך הכבוד והתפארת שמוזכרים לגביהם הם ההפך מהכבוד והתפארת בהם מעוניין אחשוורוש. זהו כבוד שנובע מתוך הפנימיות של הכהנים היודעים שהם עובדים בטהרה ובקדושה את ה', שהם מיצגים את העם בפני ה' ועושים לכבודו ולכבוד העם, הם לא שם בשביל מעמדם ועושרם הם שם מתוך יראה וענווה ולא יוהרה ושחצנות. הבגדים משקפים את הכבוד הפנימי, את המטרה העמוקה.

מהו אם כן הכיוון? האם הבגד הוא העושה את האדם או שמא האדם הוא העושה את הבגד? מסתבר שהבגד מושפע ומשפיע. הוא מקרין את פנים האדם כלפי חוץ והוא גם משפיע מבחוץ על הפנים של האדם.

שתהיה לכולנו שבת שלום, חג פורים שמח ומלא תחפושות משמחות ומצחיקות והשפעת טוב על כל סובבינו.
רחל