‍‍02.16.2018 // א׳ אדר ב' תשע״ח

ארון מצופה זהב ומעליו כרובים, שולחן מצופה זהב ועליו יושם לחם הפנים, מנורת זהב טהור מעוטרת בכפתורים ופרחים, יריעות בדים ועורות, קרשים, עמודים ואדנים – כל הדברים המפוארים האלה מרכיבים את המשכן שבני ישראל מצטווים לבנות לה' ואז "ושכנתי בתוכם". ישנו הרבה פירוט בפרשה לגבי כל כלי וכלי, וישנם הרבה הסברים לתפקידים של הכלים ולסמליות של כל כלי וכלי ומה שהוא מקרין לעם. אנו כאן לא ניגע בעניין הכלים אלא במה שהביא לבנייתם ולעשייתם: התרומה.

"… ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי"

נפתח בשאלה: הרי לשם בניית המשכן אפשר היה לדרוש מס מכל אדם לשם השתתפות בבניית המשכן, כמו למשל מחצית השקל שנאספה לתפעול השוטף של המקדש והמשכן, או כמו מעשר שאדם צריך לתת כמות מסוימת ממה שיש לו. מדוע כאן אין דרישה אלא כל אחד תורם וכל אחד לפי רצונו ונדבת ליבו? ייתכן שהתשובה נעוצה בכך שזהו רגע מיוחד וחד פעמי בהיסטוריה של העם: ההקמה של המקום דרכו יתקיים קשר בין ה' לעם. מקום כזה חייב להתבסס על רצון הלב ולא על הכרח. כל אחד נותן כמה שהוא רוצה כמה שהוא בוחר לתת ויכול לתת. בהמשך, בהפעלה היומיומית של המשכן זה כבר יבוא מתוך מיסים קבועים שיאספו, אך ברגע הבניה וההקמה צריך שהדברים יקרו ממקום אחר באדם – מהלב ומהרצון ולא מהפעולות השגרתיות וההכרחיות כמו מס קבוע שיש לשלם. הרב בני לאו מזכיר את תרגום יונתן לפסוק זה: "מן כל דיתרעי לביה ולא באלמותא" כלומר: "מאת כל שיתעורר לבו ולא באלימות", אלה הן מילים שהפרשן המתרגם מוסיף וכך הוא מפרש מהי המשמעות של התרומה שבאה מתוך רצון הלב ולא משום מקום של כפייה.

את היתרון של תרומה מרצון הלב ניתן לראות גם בדברי הרש"ר הירש שכותב "תרומה משורש "רום", להתרומם ולהתנשא מעל, ומכאן: להיות מורם ומובדל למען מטרה נעלה". כלומר אדם שנותן מרצונו החופשי הוא לא רק עושה פעולה של עזרה על ידי העברת כסף וכו' מרשותו לרשות אחרת ובכך עוזר לה ומקדם אותה אלא הוא עושה פעולה גם על עצמו. הוא הופך להיות אדם יותר גבוה, יותר נישא הוא לא כמו "סתם" אדם הוא אדם מסוג יותר טוב.

אנו פוגשות במושג "תרומה" בהרבה מקרים מגוונים בחיי היומיום: תרומת דם, תרומת כליה ותרומת איברים, תרומה למדינה, תרומה למען מוסדות מסוימים, ועוד. אנו משתמשות במושג הזה גם לגבי זמן "תרמה מזמנה" וגם לגבי יכולות "תרם מכישוריו" ועוד ועוד. יש הבדל בין תרומה לנתינה. הרי לא אומרים "נתן דם" ולא "נתנה מזמנה". התרומה היא משהו שאין לו הגדרה מבחינה כמותית והוא תמיד קשור לרצון פנימי חזק לעזור למישהו ללא קבלת תמורה. ("תרומה" ו"תמורה" הן בעלות אותן אותיות בדיוק והן דבר והיפוכו). תרומה היא דבר ללא גבול עליון או תחתון. אדם אחד יכול לתרום מכשור רפואי יקר לבית חולים שלם ואדם אחר יכול לתרום תמונה למסדרון של אותו בית חולים. ובמשכן – אדם יכול היה לתרום אבן יקרה לחושן ואחר יכול היה לתרום קורת עץ פשוטה. התרומה מבטאת את הרצון הפנימי ולא את הכמות והיוקרה של מה שניתן. המשכן ביטא את כל שכבות העם וכל סוגי האנשים הרוצים לתת יותר ופחות והיכולים לתת יותר או פחות. המשכן מייצג את כל העם.

ולסיום – נתעכב לרגע על משהו מוזר במילות הפסוק. מדוע משתמש הקב"ה במילה "לקחת" את התרומה? הרי תרומה הוא דבר שהאדם נותן מרצונו, לא יותר מתאים היה להשתמש במילה "ויתנו לי תרומה"? יתכן שזה מעיד על הקושי שברגע התרומה. כשאדם צריך להיפרד מסכום מסוים הוא צריך להכניס ידו לכיסו וממש לקחת מעצמו את הסכום כדי לתת אותו, כלומר לעתים יש איזשהו קושי טבעי בתרומה, אך המטרה היא להתגבר עליו ולהפוך את ההרגשה לגבי התרומה לנתינה לאחר ולא ללקיחה מעצמי.

בברכה לכולנו שנצליח לתת למי שזקוק (ולא נרגיש שאנו לוקחות מעצמנו) ולתרום מתוך נדיבות הלב בכל מיני אופנים ודרכים שבהם ניתן לתרום והלוואי שעל ידי כך גם נתרומם במקום הרוחני שלנו.

שבת שלום

רחל