‍‍01.31.2014 // ל׳ שבט תשע״ד

היום יום שישי בשבת חל ראש חודש אדר ראשון. יום זה מכיל בתוכו את שני מעשי העיבור שניתנים בסמכותו של בית הדין: עיבור החודש ועיבור השנה. המונח עיבור המתאר את מעשה בית הדין בהכרעה של אורך החודש והשנה מחבר את מעשה בית הדין לעולם של הריון ועיבור בו זוג יוצר חיים חדשים. קשר זה מצוי באופן מובהק במסכת ראש השנה, ששם אומרת שם המשנה: "ועוד באו שניים ואמרו, ראינוהו בזמנו, ובלילי עיבורו לא נראה; וקיבלם רבן גמליאל.  אמר רבי דוסא בן הרכינס, עדי שקר הם: היאך מעידים על האישה שילדה, ולמחר כרסה בין שיניה; אמר לו רבי יהושע, רואה אני את דבריך". מחלוקת זו מהווה במשנה הקדמה לסיפור המפורסם של מחלוקת רבי יהושע ורבן גמליאל האם לעבר החודש, הסיפור שבגינו נאלץ רבי יהושע לחלל את יום הכיפורים שחל באמת שלו בשביל לציית להכרעת הנשיא רבן גמליאל. הגמרא על אתר מביאה את המשך הדין ודברים שהתרחש בין רבי יהושע לרבי עקיבא לאחר ששלח לו רבן גמליאל שיבוא אליו במקלו ובמעותיו: "תא שמע דתניא הלך רבי עקיבא ומצאו לרבי יהושע כשהוא מיצר אמר לו: רבי מפני מה אתה מיצר? אמר לו: עקיבא, ראוי לו שיפול למטה שנים עשר חדש ואל יגזור עליו גזירה זו. אמר לו: רבי, תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני. אמר לו: אמור. אמר לו: הרי הוא אומר "אתם" "אתם" "אתם" שלש פעמים אתם אפילו שוגגין אתם אפילו מזידין אתם אפילו מוטעין. בלשון הזה אמר לו: עקיבא נחמתני נחמתני". רבי עקיבא מלמד את רבי יהושע שקידוש החודש היא מצווה מיוחדת: מיוחדת באשר היא נותנת את הסמכות והכוח באופן מוחלט לבית הדין שהכרעתו בין אם טעה ואפילו הזיד מקבלת את אישורו של הקב"ה והופכת להיות האמת (אגב: הרמב"ם בהלכות קידוש החודש שינה את האפשרות של "אפילו מזידין" ל"אפילו אנוסים". קריאה הגיונית יותר אך נועזת פחות). דרשה זו נלמדת בגמרא מהפסוק: "אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם" בו המילה "אֹתָם" כתובה בכתיב חסר ועל כן יכולה להיקרא גם "אָתֶם" ובכך מרמז הפסוק לסמכות הבלתי מעורערת שניתנת לבית הדין האנושי בקביעת לוח השנה.

נדמה לי שהבנת הסוד הטמון בקידוש החודש, יכולה לתת פשר ולהעמיק את המושג שחז"ל נותנים לפעולה זו: העיבור. השותפות של האדם במעשה בראשית ובקביעת המציאות באה לידי ביטוי במובן הפשוט ביותר ביכולת של אדם לברוא אדם. בריאה זו מתרחשת בחיבור של איש ואשה ובסוד העיבור הממשי. במובן ההלכתי התודעתי שותפות זו באה לידי ביטוי בסמכותו של בית הדין להגדיר ולקבוע את לוח השנה ואת זמנם של מועדי ה' בסוד העיבור הרוחני.

ראש חודש מהווה יום הקורא לאדם להתחדש ולחדש. יום בו הקב"ה זורק אליו את הכדור וכמו אומר לו: אני זקוק לך שתיצור ותפתח ותחדש את העולם ואני מוכן לסמוך את ידי על מעשיך שלך. קריאה זו ליצור עולם, לברוא אדם, לקבוע מציאות יש בה הזמנה גדולה ואמון גדול באדם ובה בעת גם חרדה גדולה מעומק האחריות.

החיבור בין עולמן של נשים לבין ראש חודש מצוי במדרש פרקי דרבי אליעזר גם בהקשר אחר: "שמעו הנשים ולא קבלו עליהם ליתן נזמיהן לבעליהן (בחטא העגל), אלא אמרו להם: אתם רוצים לעשות שקוץ ותועבה שאין בו כח להציל?  לא שמעו להם, ונתן הברוך הוא שכרן של נשים בעולם הזה ובעולם הבא, ומה שכר נתן להם לעולם הזה ולעולם הבא? שהן משמרות ראשי חדשים, שנאמר (תהילים ק"ג, ה) הַמַּשְׂבִּיַע בַּטּוֹב עֶדְיֵךְ תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי". מדרש זה שמקבל ביסוס גם בעולם ההלכתי ממש (ראו בשו"ע סימן תי"ז)  מבקש ליצור קשר בין מעשה העגל לבין ראש חודש, כאשר שכר הנשים על כך שלא חטאו בעגל הינו היותם שייכות באופן מיוחד לראשי החודשים. נדמה לי שקשר זה מרמז על רובד נוסף של אותה נקודה המתחבאת בתוך עולם ראש החודש: בעוד חטא העגל בו עם ישראל ביקש לפסל את האלוקות וכמו לקבע אותה אל היציב והבלתי משתנה, מסמל ראש חודש את התנועה ההפוכה בעולם ובאלוקות, תנועה בה יש חידוש ושינוי וצמיחה ונסיגה ושוב צמיחה ושוב נסיגה (בהקשר זה כדאי מאד לראות את המדרש המופיע בחולין דף ס בו החטאת המובאת בראש חודש מהווה כפרה על חטאו של ה' שמיעט את הלבנה. לשון אחר: המדרש בתעוזה שאין כדוגמתה מתאר את האלוקות כנופלת וזקוקה לכפרת האדם המתבצעת בראש חודש). הנשים שלא חטאו בעגל והותירו את האלוקות מופשטת ומכילה את האפשרות לשינוי וחידוש, זכו לשמר את ראש החודש המסמל את התנועה הדומה במציאות ובאדם.

שבת שלום וחודש טוב, חנה דרייפוס